לא סומכת על בעלי!
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
אני נשואה ואמא לשתי בנות בנות שש ושלוש. היום בעלי איכזב אותי, שוב... הוא לקח את בתי הגדולה לבית ספר, כיתה א'. הוא היה צריך להגיע בשמונה למקום מסוים, אז בשבע וחצי כשהבית ספר ריק ורק השומר נמצא, הוא השאיר אותה לבד! בתי סיפרה לי שהיא פחדה, וכמעט בכתה, והכתה היתה סגורה... אני כ"כ מתוסכלת, אני לא יכולה לסמוך עליו!! פעם אחת הוא "איבד" את הבת הקטנה, ולמזלנו איש טוב החזיר אותה הביתה. זה היה יכול להיגמר אחרת. מה לעשות?? איך ממשיכים עם ההרגשה שאני לא יכולה לסמוך עליו עם הבנות שלנו??
הוא בן 34 והוא אבא טוב בדרך כלל, חוץ מהקטעים האלה...
שלום רב, בסיפור המצמרר על אובדן הבת, יש משהו תמוה. הפניה שלך מסתיימת באמירתך, שאינך יכולה לסמוך עליו עם הבנות. ומה לגבי שאר תחומי החיים? יש להניח כי המעט שסיפרת מסתיר קרחון גדול למדי, שיהיה לכם קשה למוסס אותו ללא סיוע מקצועי, והכיווןנים שאציע להלן יכולים להבהיר את תחושתי כי עליכם לקחת את ההתרחשויות הללו במלא הרצינות והזהירות, ולהתיחס אליהם כנורות אזהרה שמחייבות טיפול ותיקון. השערה אחת אכן יכולה 'להתלבש' על בעלך, וזו תהיה אודות פיזור הנפש שלו, חוסר בשלותו, וכו'. ואם אכן נלך עם זה הלאה, נצטרך לצרף אותך לחיפוש פשר העניין, ולשאול: הרי אלו הן תכונות בסיסיות שניכרות לא רק היום. אז כיצד לא הבחנת בכך? ואם כן, מה בכל זאת משך אותך לנישואין? והאם התעייפת מהתפקיד של ה'מושיע' שאחזת בו לאורך השנים? הגישה הזו תוביל, מן הסתם, לתהליך של שינוי התפקידים במשפחתכם. השערה אחרת תצריך להתבונן בך: מה מידת הביטחון שאת נוסכת בבעלך? מה מידת החרדה שאת שרויה בה בכלל, וללא קשר לבנות? והאם הארועים שקרו יכולים להתפרש אחרת, דהיינו: שבעלך מתפקד סביר בעיניו, אבל לא בעינייך, כי מידת רגישותך גבוהה מאד משלו? והגישה הזו תוביל לתהליך של יצירת קירבה ואיזון ביניכם: בתפיסות העולם, בתקשורת, ביכולת להתחלק ברגשות ובתחושות, ובתמיכה ההדדית. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
תודה על תשובתך אני חייבת לציין שנגעת בנקודות חשובות בחיינו ואני מתכוונת למידת הרגישות. בעלי הוא בעל טוב, מפרנס, קשוב ואוהב. הוא גם אבא טוב והבנות מאוד אוהבות אותו. אבל כמו שאמרת יש ביננו הבדל ברגישיות. אני מאוד רגישה לנפש הילד, ואולי גם חרדה, לכן אני לעולם לא הייתי "מאבדת" ילדה או משאירה את בתי המפוחדת עד שיגיעו שאר הילדים. בעלי פחות רגיש ממני הוא יותר ענייני ומחושב ואולי במידה מסוימת "קר" אבל זה מה שמפריע לי, החוסר רגישות לא איכפת לו שהבת שלו מפוחדת??מה שחשוב זה שהוא צריך להיות בזמן בעבודה?? מה יותר חשוב מהבת שלנו?? וההבדל הזה ביננו גורם לבעיות וחיכוכים. התחושה שלי שאני לא סומכת עליו שינהג בזהירות מספקת עם בנותינו מקשה עלי את החיים. לא יודעת מה לעשות... גמר חתימה טובה
מירי, ניכר כי בעלך מסוג הטיפוסים "הפחות אחראיים", במובן העדין של המילה.. המקרה הספציפי שתיארת, הוא בהחלט לא עניין של "מה בכך", אך מאחר וכל יתר הדברים נורמאליים ("בעל ואבא טוב ואוהב") נסי לעודד בו את יצר הבשלות והאחריות באמצעות שיחות "הפקת לקחים" , שבהן תבהירי מה מידת ההשלכות האפשריות של התנהגויות אלה. בדיוק כמו הטאקטיקה ל"הרתעת " נהג לא זהיר, באמצעות תאור תאונות שנסתיימו באסון. לא בטוח שתשיגי את המטרה כבר בהתחלה, אך אם תתמידי אין ספק שבשלב מסוים זה יחדור לתודעה. ועד אז, לא הייתי מציע לך לסמוך עליו כל כך במטלות משפחתיות הדורשות אחריות.
שלום רב לך: אני ספיר ורוצה לענות על שאלתך ..... א ני מבינה מאוד בדברים האלה מנסיון אישי... דבר ראשון תתילי עליו מטלות מכל מיני סוגים ותראי לבעלך שלא אכפת לך מה יהיו התוצאות ותעקבי אחריהם בשקט בלי שבעלך יקלוט את האכפתיות שלך. אפילו עם זה לא לרוחך איך שהוא מפגין אי אכפתיות תאמיני לי לאחר זמן מה הוא יעשה את המטלות הכי טוב שאפשר. *** כמה שהוא מפגין אי אכפתיות את צריכה להיות כאילו עוד יותר אי אכפתיות שיראה שאי אפשר לסמוך על אף אחד אז הוא יתפקד כראוי... בהצחה!!!:):):):):)