ד"ר יוסי שלום
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום לך ! מאז אני זוכרת את עצמי אני לוקחת דברים קשה מידי וללב מידי. זה מגיע למצבים בהם אם מישהו זורק לי מילה לא במקום אני יכולה לאבד את הבלנס שלי לכל היום או יותר מזה. כשזה נוגע לאנשים אחרים (מכרים, חברים לעבודה או סתם אנשים) זה פחות מציק אבל כשזה מגיע למשפחה ולבן-זוגי מתחילה הבעיה הרצינית. מידי פעם כאשר בן זוגי אומר לי משהו בלי לחשוב יותר מידי ואני נפגעת מזה אז אני פשוט משתתקת מבפנים ורק חושבת על איזה אדם רע אני שגרמתי לו להרים את הקול או להלחץ או להתעצבן ואני פשוט שותקת לגמרי כדי שחלילה מצבו לא יהיה גרוע יותר. אני יודעת שהתגובה שלי היא לא טובה, אני יודעת שאני צריכה באותו הרגע ממש לענות לו ואפילו להגיע לכדי צעקות משותפות אחד על השני אבל אני לא. זה כאילו מעבר לשליטתי. אתמול קרה מקרה ממש קטנוני שהוא היה בלחץ להגיע למקום מסויים והוא איחר וכתוצא מזה כשאני עשיתי משהו שנראה לי שטותי הוא שאל אותי אם זה באמת היה הכרחי לעשות את זה ולגרום לו לאחר יותר. המקרה הקטן הזה המשפט הקטן הזה גרם לי להשתתק מבפנים ולהיות אטומה לכל מה שקורה מסביב. בשלב מאוחר יותר הוא אמר לי שהוא לא רוצה לחיות בלעדי אבל הוא גם לא יכול להמשיך ככה - אי אפשר להאשים אותו, אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לכדי המשך הלאה ודילוג על מה שקרה, זה כאילו משתקע אצלי ופשוט לא יוצא. אבא שלי טוען שזה בגלל אמא שלי שהיתה צועקת עלי כל הילדות ומאיימת עלי באיומים כאלו ואחרים עד כדי כך שהאופציה היחידה שאני מוצאת לעצמי זה להשתתק ולתת להמשיך כשאני רק עוד משהו. ניסיתי לתקן את המעווט בשיחות עם בן זוגי עם בעלי עם אחותי ועם פסיכולוגית אבל כלום לא עזר, כולם אמרו לי פשוט תמשיכי הלאה ותשכחי ממה שהיה אבל זה לא כך, אני יכולה כאילו לשכוח וכאילו לעבור הלאה אבל לא באמת לשכוח כי זה תמיד נשאר אצלי כמו כתם שלא יורד. בן זוגי הציע לי לצעוק אליו בחזרה אבל גם זה לא עוזר, בפעמים היחידות בחיי שצעקתי על אנשים מסויימים זה רק עשה לי רע הרבה יותר. אני כבר לא יודעת מה לעשות - לפי מה שהבנתי מבן זוגי אין טעם להמשך הקשר הארוך והרציני שלנו אם אני לא אשתנה ואנחנו לא ממש רוצים לפרק את הקשר, אבל איך אני יכולה לשנות משהו אם אני לא יודעת איך, ניסיתי בכל מיני דרכים וזה לא עוזר. אני לא מטומטמת וטוענים שאני אינטליגנטית אבל אני פשוט לא מצליחה לשנות את הרובד הזה שנמצא בי. התוכל לעזור לי ביעוץ כלשהו? אני אודה לך מאוד אם כן. בתודה מראש ג'ניפר
שלום רב, רמת הבטחון העצמי אינה דבר שפעם נקבעה, ותמיד נשארת באותה עוצמה. נכון שיש כאן ענייני תורשה, וגם חינוך מהבית - וכדי לנחם אותך שאת לא ממש הכי גרועה, כדאי שתסתכלי אחורה לדור ההורים, ותתענייני כיצד היתה אימך כילדה, וכיצד גידלה אותך. אם את דומה לרבים אחרים, הניבוי שלי הוא, שתכונת הביישנות ונטילת האשמה העצמית - היא משהו שרץ בסביבתך המשפחתית לאורך השנים. יוצא מכך שזו לא את הבעייתית האמיתית, אלא מהות ההשפעות המוקדמות שהיו בחייך. ההבט ההסטורי הזה מותיר אותך עם האפשרות לקחת את עצמך בידיים, ולשנות את תכונת האופי הזאת. אין לי ספק כי 1. כניסה לתקופת התנסות נכונה, יחד עם 2. בחינה פסיכולוגית של מהלך חייך הנוכחיים – מאפשרים תקופת 'חיים חדשים', שיטביעו חותם חדש באישיותך. לא סתם ציינתי את עניין 'תקופת ההתנסות' כראשון, כי לפני שנכנסים וצוללים לעיון ודיון בחייך עד כה, טוב יהיה אם תצברי מספר סביר של התנסויות שבהם תוכלי להווכח ביכולת שלך לבטא את עצמך – מבלי להכנס לעימות, או חלילה, לתחושות אשם. זוהי מהותה של האסטרטיביות: היכולת שלך להיות עומדת על דעתך, במקרים שככה נראה לך נכון. ואם עוד לא מלאת עד תום את סדר יומך ביום א' הקרוב, הרי שהנה הזמנה (ללא תשלום) לערב מבוא על סדנת אסרטיביות, שאני נותן בת"א, בשעה 19.30. פרטים באתר שלי www.dr-yosi.com כל טוב, ד"ך יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
