לא מוצאת את עצמי

אני בת 37 נשואה + 3 ילדים בגילאי 11.5 , 10.4, 4.5 . אני פשוט כל הזמן מרגישה שעשיתי דברים לא נכון בחיי אולי מתוך כורח המציאות התייתמתי בגיל צעיר מאמי (גיל 17) ונאלצתי לגדול אצל אחותי הגדולה שהיתה נשואה ומטופלת ב-2 בנות קטנות, כשהכרתי את בעלי חשבתי שאני אוהבת אותו, אהבתי ללכת למשפחה שלו שקיבלה אותי בחמימות עד היום, בעלי אדם שלא יודע להביע רגשות, כל מה שארצה מבחינה חומרית הוא ייתן לי אבל רומנטיקה רחוקה מאוד ממנו, הוא לא מגביל אותי בכלום ולא אוסר עליי שום דבר, אבל כל הזמן אני מרגישה רייקנות בחיי, נמאס לי לטפל בבית, בילדים, אני לא אוהבת לבשל, לא אוהבת לארח, לא כל כך אוהבת אנשים מעדיפה על פניהם חיות, אגב אני עובדת חצי יום כך שלא כל הזמן אני בבית, אני מרגישה החמצה בנושא רפואה, כל כך רציתי להיות רופאה אבל לא היה מי שידחוף אותי כשהייתי יותר צעירה ולא בטוח שיש לי שכל בכדי להיות רופאה, אני קוראת ספרי רפואה, שומעת תוכניות רפואה, רציתי להתנדב במד"א אך כנראה שיש להם עודף מתנדבים כי הם כל הזמן דוחים אותי, אני מרגישה שיש בי יותר לתת לחברה ואני סתם מתבזבזת בבית גם אני לא יכולה לעזוב את הילדים שלי כדי להתנדב במקום כלשהו כמה שעות , מה לעשות כדי להתחיל להרגיש יעילה בחיים האלה, חשובה למישהו, תודה מראש.

ללכת לטיפול פסיכיאטרי...וכך תגעי בענף הרפואה..

חיה, לפעמים כדי לצאת ממעגל התסכול כדאי לבחון מצבים תוך הסתכלות על חצי הכוס המלאה. הדרך היחידה לחיות נכון את ההווה היא להתנתק מן העבר. רצוי מאוד שלא תאחזי או תתמקדי בסיטואציות לא נעימות או דברים שלא קרו מאחר וזה גורם לך להרגשה רעה ואת מתעסקת ברחמים עצמיים, ובהנחות שליליות היוצרות חסמים פנימיים, ובכך את מפספסת הזדמנויות. כדאי שתתמקדי בכישורים שלך, במה שנותן לך הנאה ובדברים הטובים שקרו לך או לא קרו אך באופק וכך תרגישי טוב עם עצמך ועם הסובבים אותך. ב. כדאי שתחתרי ברצינות לקראת שאיפותייך. תתיחסי אליהם כ"תוצאה רצויה" (שאת רוצה ומוכנה להשקיע בה) ולא בהיבט של שאיפה שאת יושבת וממתינה להתגשמותה "או למישהו שידחוף אותך לכך". וברגע שתיתיחסי לכך נכון גם תהיי מכוונת מטרה. הצבת לך את מקצוע הרפואה כמטרה, תתחילי להעלות פעולות אפשריות להשגת מטרה זו (תכונות שאת מפתחת לצורך כך, השכלה שעלייך להשלים, ברור אפשרויות כספיות, גיבוי ותמיכה נדרשת בבית וכו'). הצבת המטרות רלוונטית גם בחיי המשפחה – את מרגישה סיפוק רב בצד ה"חומרי" אך ריקנות "רוחנית" מהצד השני, כדאי שתדעי שלפעמים הדרך הטובה לשנות או להניע בני אדם היא "לשמש דוגמא". אז למה שהרומנטיקה לא תתחיל מימך? אני מכירה זוגות שהבעל החל דרכו כרומנטיקן לאחר שנים של "רוחניות ורומנטיקה ללא הפסקה " מצד האשה. המון הצלחה!