בעל מתנכר

שלום רב, אני נשואה זה כשנה וחצי ואם לילדה מדהימה בת שנה ושלושה חודשים. עברנו הרבה אני ובעלי בכל הקשור לבעיות בקשר גם לפני הנישואין (היינו ביחד שנתיים און ואוף עם הרבה פרידות וכעסים) ולאחר פרידה ממושכת, חזרנו והוא הציע לי נישואין. לאחר הלידה, היו לנו משברים מאוד קשים שכללו שתיקות מעיקות ומחשבות על פרידה. בתקופת חופשת הלידה, הייתי בוכה הרבה בגלל ההורמונים, הקשיים בטיפול בתינוקת חדשה שבכתה ללא הפסקה, והוא התעצבן עלי ולא הסכים לגעת בי, לחבק או לעודד. גם על זה אני עדיין מתקשה לסלוח לו. לאחרונה, עברנו למגורים חדשים ושוב נקלענו למשבר נורא. אני סובלת מבעייה רפואית שהרופאים לדאבוני, לא יודעים לתת עליה תשובה, וכל כמה שבועות חוטפת התקף כאבים נורא. בהתקף הכאבים האחרון שלי התחננתי לפני בעלי שיזמין לי רופא הביתה על מנת שיתן לי זריקה לשיכוך כאבים והוא סירב בתואנה שאין לו מושג מאיפה להזמין רופא, והציע לקחת אותי לבית חולים. בסופו של דבר אמי שכנעה אותו להזמין רופא ואכן הרופא הגיע ונתן לי זריקה ששככה את הכאב הנוראי. אין לי מושג למה הוא סירב להזמין רופא. הוא אמר לאימי בטלפון שנמאס לו ושהוא כבר לא חי כדבריו במשך שנתיים. מה שלא ממש נכון, מכיוון שהרבה זמן לא היו לי התקפות כאלו ותפקדתי יפה. יש לציין שעם הילדה אני מתפקדת גם בעת כאבי תופת משום שהוא אינו מוכן לעזור כשהוא בעבודה או להגיע יותר מוקדם, והילדה בשבילי קודמת לכל, גם לכאבים. מאז שסירב להזמין לי רופא הביתה, אני חיה בתחושת כאב נוראית המלווה בתסכול וחוסר אונים בעצם הידיעה שאין לי מי שיעזור לי במקרים של הזידקקות לעזרה. עלי לציין שהיחס המשפיל שלו כלפי לא התחיל במקרה הזה, אלא בתקופת המעבר שלנו לדירה החדשה. אנו חיים במקום עבודתו ולכן לא משלמים שכר דירה, והוא המפרנס היחיד מכיוון שפוטרתי לאחר הלידה ומאז אני מתקשה למצוא עבודה, מה גם שהכאבים מאוד מפריעים לי לתיפקוד תקין במקום עבודה. (הילדה נמצאת במעון עד השעה ארבע). אתמול בלילה הוא הציע לי שאסע עם הילדה לאמא שלי ושניפרד. נקרעתי לגזרים מכיוון שאין לאמא שלי אפשרות להציע לי ולילדה מקום מגורים אצלה, אין לי כסף ואין לי אפשרות כרגע לפרנס את ילדתי לבד. הוא טוען שנמאס לו שאני כל הזמן כועסת (לא נכון שכל הזמן, אבל כרגע אני אכן כועסת ולדעתי בצדק) ושבמקום השתיקות המעיקות פשוט נגמור עם העסק. באופן כללי כבר זמן מה שהוא מתנכר לי. יורד עלי כל הזמן בנוכחות משפחתי ולא נותן לי כבוד כאדם. אני מרגישה כל הזמן מושפלת מאוד. אני ממש לא מבינה איך הוא יכול לקרוע את הילדה מהגן שלה, הסביבה שלה שהיא אוהבת ולהעביר אותה למקום אחר, חדש. שוב וזאת לאחר מעבר מגורים לא פשוט רק לפני חודש. אני מבינה אם הוא לא רוצה לחיות איתי יותר, אבל מה יהיה עם הילדה שלי? אין לי שום אפשרות לפרנס אותה לבד. אני ממש מיואשת והיו לי הלילה מחשבות אובדניות. כמובן שלא אעשה איתן כלום כי כאמור יש לי אחריות לילדה שלי שהיא הכי חשובה בעולם כרגע מבחינתי. אבל הדיכאון שלי, מצב הרוח הקודר, והמתח ביננו לא עושים לה טוב ואני מאוד דואגת מההשפעה של המצב הקשה הזה שלנו עליה. יש לציין שאני כבר כמה זמן רוצה ללכת לייעוץ זוגי, אבל הוא מסרב בתואנה שאם אנחנו לא מסוגלים לדבר בינינו, אין שום טעם ללכת לייעוץ. אני חושבת שהוא טועה בגדול ושייעוץ זוגי יכול להכניס דברים לפרופורציה אחרת ולהראות לנו כיוונים חדשים, אבל נדמה לי שהוא מפחד מהצורך להעלות דברים, לשמוע עצות מנוגדות לדעות המקובעות שלו כלפי, ולחשוף רגשות, דבר שהוא מאוד לא טוב בו בלשון המעטה. השאלות שלי הן מה עושים הלאה? איך אני שורדת את הימים האלה? אני בקושי מצליחה לתפקד בבית בגלל הדיכאון, ישנה המון ובוכה המון, ובכח מאלצת את עצמי לחייך, כשהילדה בבית. ומה עושים עם הכעס שלי כלפיו על כך שלא הסכים להזמין לי רופא שעה שהייתי שרוייה בכאבי תופת? (היינו בעבר בבתי חולים בגלל המחלה הזאת והוא כבר נוכח לדעת שבמיון לא עושים כלום חוץ מהזרקות וולטרן מה שגם רופא יכול לעשות בבית המטופל). ומדוע הוא כל כך עויין כלפי? האם זה בגלל שאני לא מוצאת עבודה? (יש לציין שאני מתפקדת בבית טוב, מטפלת בילדה, מנקה ומבשלת.) אולי פשוט נגמרה לו האהבה והוא מחפש תירוצים מתחת לאדמה כדי לסיים הכל ולהיות שוב חופשי לנפשו בלי משפחה ומחוייבות? סליחה על ההודעה הארוכה, אשמח לקבל תשובה מהירה מאחר ואני נמצאת במצב של מצוקה אמיתית, בוכה ללא הפסקה ולא מצליחה לישון בלילה בנסיונות נואשים למצוא פיתרון לי ולבתי.

היי נגה, עצוב לי לשמוע את מה שסיפרת, אבל מצד שני אני חושבת שיש פתרון: קודם כל, בשום אופן לא מגיע לך לספוג יחס כזה! מגיע לך שיכבדו אותך ושידאגו לך ולילדה שלך. אני יכולה לספר לך שגם לי יש בעיה רפואית דומה עם התקפים נוראיים של כאבי בטן והקאות ופעם בשבועיים, למשך 24 שעות אני חוטפת התקף וממש מושבתת בבית. למעשה, אתמול בלילה היה לי עוד התקף ובעלי היה ממש מקסים בעניין, הוא ישב לידי, עזר לי בכל פעם שהקאתי ונשאר איתי בבית למרות שקבע עם חברים. סיפרת גם שהוא לא נותן לך כבוד ומשפיל אותך ליד המשפחה. גם כאן אני חושבת שלא מגיע לך יחס שכזה. יש לך חברות או בני משפחה שיכולים לתמוך בך ולעזור לך כספית ורגשית? כי אם את שואלת אותי הפתרון לבעיה שלך הוא גירושין. למרות שזה לא קל, במיוחד כשיש לכם ילדה משותפת. אני בעצמי מבררת עכשיו לגבי גירושין, אחרי חודשיים של נישואין עם בעל מקסים (חוץ מזה שהוא בוגד בי נערות ליווי...) וכמה שזה קשה, נפשית ורגשית, אני חושבת שמגיע לך יותר וזכותך לדרוש זאת! אני במקומך הייתי קובעת פגישת יעוץ בלשכה המשפטית בנעמת, שם היעוץ המשפטי הוא זול יותר ממקומות אחרים, ויגידו לך מה כדאי לעשות ואיך כדי לממש את כל הזכויות שמגיעות לך כאם חד הורית, במידה ותחליטי להתגרש. ולגבי הדיכאון, חמודה, פשוט תלכי לרופא המשפחה שלך ותבקשי משהו נגד הדיכאון. אני מאמינה שזה יגרום לך למצב רוח טוב יותר, תחשבי חיובי ויעלמו המחשבות האובדניות, וכך לדעתי יהיה לך יותר כוח להתמודד איתו. ושלא תחשבי לרגע שהוא עויין אלייך בגלל שאין לך עבודה או בגלל שום דבר אחר שאת עשית!!! זו ממש לא סיבה להתנהגות שכזו! אין לי מושג מדוע הוא כ"כ מגעיל אלייך, אבל לא מגיע לך יחס כזה!!! לאף אחת זה לא מגיע! בכ למקרה, אני כאן אם תצטרכי אותי... שולחת לך יד מחזקת וחיבוק (-: