מדוע המצפון מציק?

יש לי שני בני דודים הגדולים ממני בעשרים שנה. עקב פער הגילים כנראה, אני לא זוכרת אותם לאורך השנים שגדלתי. היינו מתראים רק בחגים או בביקורים שביקרתי את אימם. כיום אימם אינה בחיים ואין שום חוט המקשר ביננו. לפני כשנה בן דודי העסיק את בעלי (לאחר פיטורין), לא מתוך רחמים אלא מכיוון שבעלי הוא בעל ידע בתחום שבן דודי היה זקוק לו. כיום בגיל 40 אני עדיין לא מוצאת שום חוט מקשר ביננו ואף לא כימיה שעליה יהיה אפשר לבסס איזשהו קשר. המצב הוא בעצם נתק טוטאלי ואפילו בחגים אני לא מרגישה רצון או צורך להתקשר ולאחל חג שמח. משום מה זה מציק לי אבל מצד שני אני לא מרגישה רצון לשנות את המצב. האם להשאיר את המצב כפישהוא או שבכל זאת עליי להתעלות על עצמי ולכפות איזשהוא קשר? יש לציין שאין לי צורך בקשר הזה ובלעדיו חיי יהיו שלמים גם כן.