מדוע המצפון מציק?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
בהמשך לשאלתך, העניין מציק לי מכיון ששני בני הדודים הללו הם הקשר האחרון מצד אבי. אבי עדיין בחיים ואני מרגישה שדיי עצוב לו שלא נותרה לו משפחה (רובם ניספו בשואה או נפטרו). אני מרגישה שהרצון לקשר איתם הוא יותר עבור אבי מאשר הצורך האישי שלי ולכןזה מציק לי. האם אני צריכה להשתדל ולעשות זאת עבורו או להתנהג כפי שאני מרגישה ולתת לקשר לדעוך.
שלום רב, אני מאד מעוניין לסייע, וברור שאינני רוצה להשמע טרחן, אבל עניין הדילמה עדיין אינו ברור. את מתארת מציאות אפשרית של האב, ואפשרות 'ללכת לקראתו', דהיינו: שאת נמצאת בפוטנציאל של השקעת אנרגיה נפשית עבורו. מדוע העניין הזה יוצר דילמה? מה יש לך נגד השקעת המשאבים הזו? ונניח שהיה מעוניין בללכת לבקר את גן הילדים שלו, במקום רחוק, שמצריך השקעת זמן וכסף, ושבכלל אינו מעורר אצלך סקרנות. האם היית הולכת? מה ההבדל בין הקדשת הזמן והמשאבים בכיוון ' X ' כלשהו, לבין הפחת חיים בקשרים העתיקים עם בני הדודים? דילמה נוצרת כאשר הקדשת האנרגיה הנפשית למען משהו חיובי לך, מביא אותך למפגש עם מה שמייצר עבורך חוויה שלילית. ואני אינני רואה את זה, בסיטואציה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם