שאלה דחופה וחשובה

שלום לך, הנני בת 35 במשך 3 שנים יצאתי עם גבר שעל כתפיו בעיות לא קטנות.(נפשיות - עקב טרומת ילדות, אי יציבות ואפילו בעיות בתפקוד המיני). למרות הכל אהבתי אותו ועמדתי לצידו ברגעים הקשים בחיו ואפילו עזרתי לו בדרכים שונות. לאחרונה גילתי שלמרות קשייו הרבים במקביל הוא ניהל מספר מערכות יחסים שאחת מהן היתה מערכת ארוכת שנים. הדבר מאוד הכעיס אותי ואפילו בתוך תוכי רציתי להרוס לו את הקשר הזה. מזה כשנה אנחנו לא בקשר. אחת לכמה חודשים הוא נוהג לבקר אותי "ולבדוק" את מצבי הרגשי ואם אני פנויה לגביו. ההתעניינות שלו בי נובעת מזה שקשה לו לחשוב שאולי אני יוצאת עם מישהו אחר. אבל, אין לו שם כוונה לחדש איתי את הקשר הזה - רק לבדוק. הוא לא מתבייש לספר לי שהוא מנהל קשר עם אותה אישה מתוך נוחיות ואינטרס כלכלי. הוא לא מאוהב בה ואין לו שם רגש כלפיה - הוא פשוט רגיל אליה לדבריו ומאוד נוח לו. מאוד קשה לי להתגבר על כעסי ולא פעם אני מוצאת את עצמי עם הטלפון ביד מחייגת אליה ורוצה לספר לה את מעשיו. קשה לי לחשוב שהוא חי חיים נוחים ואותי הוא השאיר עם לב שבור לאחר שהוא שאב ממני את כל האנרגיות ואת כל מה שהוא יכל לקחת ממני הוא לקח . ברוב חוצפתו הוא מעיז "להפריע" לי מידי פעם ולהופיע בחיי ולהצהיר שאני תמיד בליבו ותמיד הוא יאהב אותי "אבל אני לא יכול להיות איתך ..................." שאלתי היא כזו: האם בן אדם עם בעיות נפשיות כשלו מסוגל לעשות צחוק מבחרות ולנהל 2 מערכות יחסים במקביל. ואם כ"כ אכפת לו ממני וקשה לו לחשוב שאני עם מישהו אחר למה הוא איתה ולא איתי? האם זה בכלל "רגש"? והכי חשוב כיצד אני "מסלקת" את הכעסים שלי ומשיבה לעצמי את שלוות הנפש שאבדה לי? כיצד אני יכולה לרכוש את אמוני בגברים? אודה לך אם תוכל "לפענח" לי את התנהגותו וכיצד אני ממשיכה הלאה עם לב שבור.

גב' אבלין הנכבדה את לא צריכה לבדוק את התנהגותו-אלא את התנהגותך שלך!!! על פי מה שאת כותבת -את עדיין אוהבת אותו!!! מה זה מפריע לך שהוא יוצא עם אישה אחרת?? מדוע את מאפשרת לו לבקר אותך מדי פעם?? מה זה רצונך להרים טלפון לחברתו הנוכחית- - קנאתך מוציאה אותך מדעתך.. אם יש בעיות נפשיות- - -אז אין לך מה לעשות???עזבי אותו לנפשו.. מה זה "בא לבדוק" -מה את סחורה במלאי... העיפי אותו מחייך- - -יש לו בעיות מיניות---כנראה גם לך!!!

כמאמר השיר: "לא כל כך יפה ולא בת 16..." אז למה לך בכלל לטרוח ולבזבז משאבים מיותרים, על משהו שאבד עליו הכלח... (לכעוס, לקנא, לנסות לנתח מה הוא חושב ולמה), צאי מזה, המשיכי הלאה והתרכזי בבנייה במקום בהרס של חייך. החיים קצרים אז למה לחפש את הנאחס? אין דבר כזה "אמון בגברים". כל מערכת יחסים היא לגופו של עניין. כמו שאין "גברים" אלא יש אינדיבידואלים שלכל אחד מהם יש את תכונותיו, העולם שלו, מנהגיו, חינוכו, והעדפותיו. אם את מודה שהוא לא כזאת מציאה: עם כל הבעיות הנפשיות והתפקוד המיני הלוקה בחסר, בסך הכל הוא לא משהו שצריך להצטער ולחוש שברון לב. נכון?