מה יהיה?

שלום ד"ר. אני בת 29, אין ולא היה לי אף פעם חבר רציני (מנעתי את זה מעצמי, כיוון שאי אפשר היה להכניס לצערי אף חבר לבית של ההורים שלי). היום אני בגישה שונה, שבה אני אכיר מישהו ורק כשנרצה להתחתן אכניס אותו הבייתה. אני לא יודעת מה לעשות,היכן להכיר. בסביבה שלי ישנם בחורים צעירים(אני סטודנטית) ויש לי הרגשה שפשוט פיספסתי קשרים בעבר שלא נתתי להם צ'אנס בכלל. יש בי עצב גדול על העבר, ועכשיו פשוט שום דבר לא זז,ניסיתי גם דרך האינטרנט ושום דבר לא הולך. מה יהיה?

פורום באינטרנט בודאי שלא יכול לפתור לך את הבעיה. נראה לי שהצעד הראשון בכיוון שינוי כל שהוא בחיים שלך צריך להיות מעבר לדירה שכורה , כלומר מגורים מחוץ לבית ההורים. במצב זה תהיה לך את הפרטיות שלך ויותר עצמאות. אם אינך מסוגלת לכך מסיבות תקציביות ותלות כלכלית בהורייך אז את עדיין בבעיה שאין לי מושג איך ניתן לפתור.

היי אל תתיאשי את עדיין צעירה ואני מכירה הרבה אנשים במצב שלך שהיום נשואים ושהכל יסתדר להם דבר בראשון שאת יכולה לעשות זה לא להרים ידיים ולא להתייאש כל החיים עוד לפנייך אפשר להכיר בהרבה מקומות את יכולה להירשם לשידוכים חברה שלי בת 33 ועכשיו היא נשואה והיא הכירה את בעלה בחברת שידוכים את יכולה לצאת לבלות את יכולה להתנדב במקומות ולהכיר אנשים ואם את כמובן רוצה עצמאות אז תנסי לשכור דירה עם שותפים והכי חשוב אל תתיאשי אלא תחפשי ותנסי גם אם לא הולך בסוף יבוא האחד וכן ילך בסוף אז בהצלחה ענת

כסטודנטית את בוודאי נתקלת בקמפוס בהרבה הזדמנויות להכיר בחורים מתאימים. אז הפסיקי להתבייש וקחי יוזמה. אחת הדרכים לכך היא דרך כל מיני חוגים למשל: ריקודי עם, טיולים של החברה להגנת הטבע וכו'. חוץ מזה, בגיל 29 לגור עם ההורים זה באמת קצת לחוץ וקצת צפוף. אבל יחד עם זה, השנה היא כזכור 2003 ככה שלצאת עם הכרזה שתכניסי מישהו הביתה רק כשתחליטו להתחתן - נשמע מה-זה מוגזם וממש לא לעניין. ככה או ככה, הבחירה בידייך. אז צאי מהעצבות וחפשי לך חתן.

יש לי מכון ללימודי ריקודי שנות השישים!!! את מוזמנת~