לד"ר אברהם ואנשי הפורום-אנא עצתכם

שלום אני בת 26 וחברי בן 35.אנו ביחד כשנתיים.יש ביננו אהבה גדולה, טוב לנו יחד ונראה גם כי אנו מסתדרים טוב מאוד.ממש מהרגע הראשון שהכרנו שנינו הרגשנו התחברות מידית כאילו אנו משלימים אחד את השני.אבל.... נראה לאחרונה כי אנו נמצאים בשלבים שונים בחיים. אני מסיימת תואר ראשון ועוד לא יודעת במה אני אעסוק, ייתכן כי אמשיך ללמוד, ייתכן וארצה טיול של מס' חודשים בחו"ל ובאופן כללי מרגישה כי עדיין מעוניינת בחיי רווקות ולא להיכנס לנושאים רציניים של הקמת משפחה. לעומתי, חברי אדם מבוסס, לאחר לימודים ממושכים ומרגיש כי מיצה את רווקותו ולכן מוכן להקים משפחה ולהיות אבא בשנה השנתיים הקרובות. ואנחנו פשוט במצב שלא יודעים מה לעשות:להישאר ביחד או שעלינו להיפרד ע"מ שכל אחד יגשים את עצמו.אנחנו שנינו פועלים עפ"י הרגש ולא מסוגלים להגיע להחלטה. האם הגיוני שנמשיך להיות יחד ואולי עוד מס' שנים אני אבשיל גם להקמת המשפחה?אך מצד שני,אני חשה כי אני מושכת אותו ובולמת את הגשמת מטרותיו.בנוסף לכך,יוצא שהוא יהיה אבא בגיל מאוחר. וגם,האם לגברים יש שעון ביולגי? לא כל יום מוצאים אהבה ואדם שאתה אומר "שזה זה".אז,האם עלינו להישאר יחד בידיעה שלא יהיה פשוט אך אנו נעשה את כל המאמצים כדי שזה יצליח או שכל אחד יילך לדרכו? אודה על חוות דעתכם

אמרת בעצמך את התשובה שלא כל יום מוצאים אהבה.. אם את חושבת שהוא האדם שאיתו את רוצה להקים משפחה את עדיין יכולה להגשים את עצמך "במגבלות הקיימות" במקום טיול של כמה חודשים אפשר טיול של חודש, לגבי לימודים אנשים ממשיכים ללמוד גם כשהם בעלי משפחות עם ילדים. הכל עניין של רצון, את רוצה אותו?

הי טלי. קראתי את דבריך והם נגעו לליבי. ראוי לציין שאין לי פתרון פלא אך אולי אוכל קצת להאיר את עינייך. 1. אני מצטרפת לדבריו של הדר'. ראוי שתבדקי האם באמת את מעוניינת בבחור. חשוב שתדעי ש"החריקות" שנוצרו וה"אבל" לא נובעות מתוך כך שאת לא סגורה עליו. יתכן שהלימודים, הטיול לחו"ל הם בסה"כ אמתלה בכדי לנתק את הקשר ולעבור הלאה. 2. נצא מתוך נק' הנחה שהבחור הוא לא ה"אישיו" אלא הטיימינג (תיזמון) הוא האישיו וזאת בעיקר בגלל שסיפרת שיש בינכם אהבה גדולה והמון התאמה. כאן אני חושבת שיש מקום לפשרה מצידך. פשרה מסוג כזה שתוכלי לעשות את הדברים שאת רוצה ואוהבת תוך כדי התחשבות בבן זוגך. למשל: לנסוע לטיול ארוך לחו"ל יחד איתו/ ליסוע לטיול קצר לחו"ל לבדך (או איתו?)/להתחתן אך לא למהר להקים משפחה/להמשיך ללמוד במתכונת מצומצמת יותר (לקחת 3 קורסים במקום 7). הצעות אלו הן בגדר רעיונות בלבד והם יכולים להיות מיושמים רק כאשר את מחליטה שהבחור הוא בחיר ליבך. אני חסידה של אהבה. לא כל יום מוצאים אהבה אמיתית וטובה. אם אכן יש בינכם אהבה ואת מסופקת הקשר- אל תוותרי עליו בקלות. ניתן להגיע לעמק השווה. לימודים וטיול הם לא דברים ברומו של עולם. לא עליהם יפול דבר. מה שחשוב הוא, שתדברי עם חברך על כך בכנות ותשתפי אותו ברגשותיך ולבטיך וכך תראי לאן הרוח נושבת. כשאת משוחחת עימו צאי מתוך נק' הנחה שהשיחה היא לא כדי להחליט האם להמשיך את הקשר או לפרקו אלא כדי להמשיכו תוך חיפוש מענה על הצרכים הפרטיים של שניכם ועל הצרכים המשותפים. אם קיימת בינכם אהבה גדולה, פשרות כגון אלו שהצעתי לא ייראו לך גדולות וכואבות כל כך........... מאחלת לך המון אהבה............ מיכאלה

טלי, עקרונית, גם אני מצטרפת לדעות הקודמות . האהבה והכימיה הם תשתית טובה למערכת יחסים ארוכת טווח ואם את אכן סבורה ובטוחה שזאת "הבחירה" , אז כדאי שתבחנו שניכם את העניין בדרך של זיהוי מטרות משותפות. ממש כך...אפילו ברמה של עריכת רשימות נפרדות של מה רצונכם להשיג לבדכם ודברים שאתם רוצים להשיג בשותפות. ואז כדאי להשוות את הרשימות ולחפש נקודות הצלבה שיסייעו לכם להגשים מטרות יחדיו תוך תמיכה במטרות האישיות של כל אחד. חשוב שתביני, ש"הגשמה עצמית" היא דבר שניתן להשיג גם בעת שינוי "סטטוס משפחתי", כל עוד קיימת הבנה והסכמה הדדית.