קנאה

אני נשואה כבר שנתיים לבעל קנאי.הוא כמובן לא מגדיר עצמו ככזה. אני גדלתי בבית ובמשפחה שנושא של חשדנות,בגידה וכו' הם בכלל לא אישיו, בין הוריי יש כבוד הדדי,אמון ונאמנות מוחלטים. בעלי נוטה לחשוד כמעט בכל דבר שאני עושה,כלומר,המצב היחיד בו אני לא חשודה הוא כשאני ישנה.. אני מודעת לכך שבאופן רציונאלי הוא מאמין בי.אני תמיד מזכירה לו שאיש מלבדו לא מעניין אותי וכי מבחינתי בזוגיות בגידה היא בכלל לא אופציה. הוא הסביר לי שהחשדות והקנאה שלו לא קשורים אליי ואני מוכנה ומבינה זאת. אך כאשר הוא מקבל "התקף" קנאה, שוב ושוב הוא נותן לי הרגשה כאילו אני הפלרטטנית הגדולה בעולם וכאילו כל מה שמעניין אותי הוא לצוד גברים. שוב ושוב אני אומרת לו כי אני מוכנה להבין אותו אך לא מוכנה בשום אופן לחיות עם ההרגשה ה"זנותית" שהוא מנסה להעביר לי בכל התקף שלו!!!! אני חייבת לציין שבכל פעם שיש לו התקף קנאה, מאוד קשה לי להיות רק בפוזה של המבינה והמקבלת. אנחנו רבים,מתרחקים ואני לא מצליחה לפתוח לו את העיניים ולראות שהוא מזיק לעצמו-לי-ולזוגיות. בעלי הלך לפגישת ייעוץ אחת אצל פסיכולוג והוא אומר ש"זה לא שווה את הכסף".... איך אני אסביר לו שעל כך תלויים יחסינו??

הבעיה שבעלך סובל ממנה מחייבת טיפול!!! גם אם הוא חושב שזה לא שווה את הכסף כדאי שתמשיכי ללחוץ עליו להמשיך ללכת ולהתמיד. אולי כדאי שאפילו תצטרפי אליו לחלק מן הפגישות, אם יסכים ואם זה יתאפשר. התקפי הקנאה הם לא בשליטתו ואינם קשורים אלייך ולהתנהגותך. כל הסבר הגיוני לא ישכנע אותו. לדעתי יש גם טיפול תרופתי לבעיה וכדאי שיפנה לפסיכיאטר. אני מדגיש שוב שזוהי בעיה נפשית וחשוב לטפל בה. את יכולה לפנות גם לפורום שעל יד לפסיכולוגיה קלינית או פסיכיאטריה שהנושא הזה בתחום התמחותם.