בחזרה לספסל הזוגיות

יצאתי במשך חודש עם מישהו. בסה"כ הכל היה טוב למעט דבר אחד או שנים. כאשר הדבר הזה חזר על עצמו מס' פעמים החלטתי לספרלחברי מה מפריע לי ומה הייתי מעוניינת לשפרבכדי להאיר את עיניו מעט ולהסב את תשומת ליבו לכמה דברים. אמרתי לו את אשר על ליבי בצורה ישירה וממוקדת וכנראה שכואבת מדי. הוא מאוד נפגע והקשר ביננו נותק מאז השיחה הזו. מאז לא שמעתי ממנו (סה"כ 3 שבועות). להפתעתי, לפני יומיים קיבלתי צלצול ממנו באמתלה ששכחתי אצלו איזשהו חפץ והוא רוצה להחזיר לי אותו. השיחה התגלגלה ביננו ושוב חזרנו לאותו נושא שיחה מלפני 3 שבועות. הוא טוען שבסה"כ מדובר באי הבנה בינינו, בפערים בחשיבה, בדרך שונה של כל אחד מאיתנו להסתכל על הדברים. בקיצור, שנינו מאוד נפגענו. ניכר היה בדבריו שהוא מתגעגע אלי ומעוניין לחדש את הקשר. יש לי מס' שאלות: 1. אני מעוניינת לתת הזדמנות שניה לקשר אך רוצה שהוא יחוש שהוא "צריך להרוויח" את חזרתי. כלומר, לא ישר לחזור אליו אלא לתת לו קצת לחזר, להשקיע, לחיות קצת באי ודאות עד שנחזור. איך עושים את זה? כלומר, איך מכאן ממשיכים לשמור איתו על קשר מבלי לחזור רשמית ואיך לא ממשיכים מהנקודה בה הפסקנו, אלא חוזרים למקום התחלתי כלשהו? 2. איך פותרים את משבר האמון בו, שפקד אותי בעקבות הניתוק ביננו? קשה לי להאמין שאדם שמרגיש רגשות כלפי מישהו יהיה מוכן לוותר עליו למשך זמן כה רב (ויסלחו לי מרימי הגבה, לדעתי 3 שבועות ניתוק זה המון זמן כשמדובר בקשר זוגי). אני מקווה שהניסיון ליצור עמי קשר מצידו- לא נובע משיעמום, ממיטה קרה (בכל זאת חורף.....) וכדומה.... איך באמת יודעים להבחין ברצון אמיתי לחזור להיות בקשר ולא מבלבלים אותו עם בדידות מכל סוג שהוא? 3. מצד אחד אני רוצה לחזור אך מצד שני אני חוששת ששוב בויכוח הראשון שיהיה ביננו- תגובתו שוב תהיה ניתוק. נדמה לי שקשה לו להתמודד עם ביקורת. ברגע שמשהו לא מסתדר הוא פשוט מרים ידיים. אם זה דפוס התנהגות אצלו, אני מעדיפה לוותר. איך גדלים מהמקרה שסיפרתי, איך מתקדמים מכאן הלאה ומסיקים מסקנות ומשתפרים? הכי קל זה להתנשק ולהגיד "חזרנו" ושוב, אחרי כמה שבועות אנחנו יכולים למצוא את עצמנו באותה סיטואציה או סיטואציה דומה ולהתנהג שוב אותו דבר. מה צריך לקרות כדי שנשנה את דפוס התקשורת ביננו? 4. כיצד אוכל להעביר לו את המסר שאם הוא לא ישנה אצלו דבר אחד או שניים ויבוא לקראתי - חבל לשנינו על הזמן ואין טעם לקשר. אני לא מבקשת שישנה את עקרונותיו או את תפיסת עולמו. אתן דוגמה לאחד הויכוחים שהיו בינינו: בילויים. אני חושבת שצריך לצאת לפחות פעם אחת בשבוע (בסוף שבוע בעיקר). אני חושבת שזה תורם לזוגיות, לכיף, לשינוי אווירה. הוא לא מרגיש צורך בכך. הוא מעדיף לשבת בבית. הייתי רוצה שהוא יענה יותר לבקשות שלי לצאת ומעבר לכך, גם יזום בילויים מדי פעם. האם זה מוגזם? אשמח מאוד לכל מי שיקרא את המכתב המאוד האישי הזה ויגיב.....................

בתחילת הודעתך כתבת שהכרתם במשך חודש עד לניתוק. לדעתי חודש של היכרות, טוב ככל שיהיה , הוא קצר מדי כדי להסיק מסקנות על הבחור, על עתיד הקשר . בשיחה הרצינית הבאה שתהיה ביניכם את יכולה להבהיר לו את עמדתך ורצונותייך ביחס להמשך, כפי שכתבת כאן. על הסגנון ואופן הדיבור תצטרכי לחשוב לבד , כי ברור שדרישה ישירה בסגנון בוטה היא פוגעת ומעליבה. באשר לחששותייך בעניין חוסר היוזמה שלו בעניין בילויים , זה דבר שתבחני לאורך זמן. אולי הוא באמת מעדיף את הבית ? ואז תשקלי מה את עושה עם זה. להרבה אנשים קשה להתמודד עם בקורת אבל תלוי איך היא נאמרת. יש ביקורת הרסנית שכל מטרתה היא לפגוע ולהעליב ( " עכשיו אני רואה איזה טמבל אתה" למשל). ויש ביקורת בונה שמטרתה לשפר את המצב הקיים ( " במקום לשבת בבית סתם ולראות טלויזיה , בא נחשוב מה אנחנו עושים הערב" ). מקווה שנתתי קצת חומר למחשבה.

לא הבנתי את תשובתך.

יתכן שאמרת לבחור דברים בצורה חדה או בוטה מדי והוא נפגע מאוד . לא רק הוא צריך להשתנות אלא גם את צריכה לחשוב איפה טעית בפניה אליו ואם חשוב לך לחדש הקשר גם את צריכה לחשוב ולהפיק לקחים . מאחר ואת פגעת בו - אולי זו את שצריכה ליזום את חידוש הקשר איתו . אתם צריכים לדבר על הדברים שמפריעים לכם , אבל בעדינות ,מבלי לתקוף . לוקח זמן להכיר אנשים , את החולשות שלהם ואת הרגישויות שלהם ובאמת חודש אחד זו תקופה קצרה . צריך לתת הזדמנות להיכורות מעמיקה יותר. לגבי הבילויים - זו בעיה של המון זוגות נשואים . האישה רוצה לצאת ולהתאוורר והגבר אוהב לשבת בבית .זה די מכה. אם הוא אומר לך את זה כבר בהתחלה - קחי בחשבון שזה סגנון החיים האהוב עליו .