זוגיות לא מוגדרת.

שלום. אני בת 18 וחצי ולפני כחודש וקצת אני וחבר שלי נפרדנו אחרי שנתיים. המשכנו לדבר ואחרי חודש הוא שאל אותי אם אני רוצה לבוא אליו. אני אוהבת אותו ולכן באתי אליו, אני לא יודעת אם היו לי ציפיות או תקוות פשוט באתי אליו. דיברנו המון וניסינו להבין למה נפרדנו והגעתי למסקנה שנפרדנו כי הקשר הפך להיות מובן מאליו ושאנחנו לא נחזור כי אין טעם וכי הוא עוד פעם יחזור להיות כמו שהיה. אנחנו ממשיכים להפגש וכל פגישה היא כמו פגישה ראשונה עם הפרפרים בבטן וכל הנלווה לכך. חוסר ההגדרה הוא מצב נורא אי ודאי בשבילי ומצד אחד אני מפחדת ומצד שני טוב לי. לפני מספר ימים דיברנו ושאלתי אותו למה אותי המצב מטריד ולו הוא לא מפריע והוא אמר כי אני אוהבת אותו והוא לא אוהב אותי. אבל הצורה שבה הוא מחבק אותי ומכפת אותי בלילה גורמת לי לחשוב דברים אחרים. אני לא יודעת מה לעשות ואני נורא נורא מבולבלת ואין לי עם מי לדבר. אני מרגישה שאני משתגעת כי אני לא יודעת אם הכיף וההרגשה הטובה של עכשיו שווה את הכאב שיגרם לי אחר כך, אם הוא יכיר מישהי וכו'. מה הדבר הנכון לעשות? בבקשה תעזור לי בברכה, לילית

תעזבי אותו ...כולללך בת 18 ...כל החיים לפנייך.....הוא מנצל אותך מינית ורגשית... בתחילה קצת יכאב לך.. ברגע שתצאי עם מישהו אחר תראי איך שהקנאה...תאכל אותו... נפגש פה עוד חודשיים ותראי שצדקתי....

אז זהו, שבחודש שבהם לא היינו יחד, יצאתי לדייט ואחריו חזרתי הביתה כולי בוכה והקאתי. נראה לי זה אומר שאני לא ממש מוכנה לקשר חדש, וזה בלשון המעטה. מצד אחד אני חושבת שאני אהיה איתו ואקבל את החום ואת הביחד שאני כל כך משתוקקת להם ובו בזמן אני לא אסגר בפני אנשים אחרים ובפני היכרויות. אבל יש גם את הצד השני, שהוא כל העניין של הפגיעה. של להגיד לו שילך ויחפש מישהי אחרת שתחמם אותו בלילה. הקשר החדש, אז הסקס בו הוא עניין שולי לגמרי וגם אין הרבה. העניין הוא להיות יחד ולהנות מהביחד כי כיף לנו יחד ואנחנו ממש באותו ראש. אבל לא כזוג, אלא כמשהו. ללכת יד ביד לא לקראת משהו, פשוט ללכת. הדילמה הזאת והקונפליקט מטריפים אותי ואני ממש לא יודעת מה הדבר הנכון לעשות. לחשוב על עכשיו ולחיות את הרגע או לחשוב על הטווח הארוך והתוצאות הבלתי נמנעות? תודה לילית