אפליה - קנאה

ד"ר שבת שלום, אני עובדת כמזכירה במשרד פרטי מס' שנים אם הפסקה של חודשים (לאחר שפיטר אותי ביקש שאחזור לעבוד במשרד ואני הסכמתי ללא תנאים). לאחרונה, כשנה וחצי אני מרגישה וחשה מה שנקרא חוש שישי שהבוס שלי (שהינו בעל המשרד), מפלה ביני ולבין המזכירות של הבוקר. דוגמא: אם פעם נהניתי מחניה בגלל שהחניה היתה ריקה ואני החנתי את רכבי. לאחרונה קיבל מזכירה חדשה וצעירה, והתנאי שלה קבלת חניה וכמובן, ביקש ממני לפנות את החניה (נכון הוא, שהתחייבתי לפנות את החניה ברגע שהוא הזדקק לה לשם שכירות או לתת למנהל בכיר שיעבוד אצלו במשרד, אבל למזכירה חדשה!!! ריבונו של עולם, היכן הצדק, פעולה שמאד הרגיזה ומכעיסה אותי ואני רואה בזה פגיעה אישית, עלבון צורב שלא ניתן לתאר לך את הפגיעה הקשה, אני המזכירה הותיקה ביותר במשרד, עובדת מספר 1אני שנותנת את נשמתי מעבר לשעות עבודה, פוקדת את המשרד גם בשעות הבוקר כשצריך ללא תשלום של שעות נוספות - בקיצור, הנושא לא עובר לי על סדר היום, איני יכולה להשלים אם הקביעה שלו, אני רואה את עצמי פגועה, פגועה - זוהי דוגמא אחת ויש עוד דוגמאות ביחסיי עם המעביד אשר גורם לי להתרגזויות ועצבים, אני אוכלת את עצמי בשקט בשקט, וכל פעם שהמעביד מטיל עלי גזרות חדשות כגון: צמצום היקף המשרה לעומת המזכירה של הבוקר. אני מוותרת ואומרת לעצמי: "תרגעי, מצב המשק קשה, מיתון גואה, אבטלה צומחת, פיטורין אין סוף, שבי בשקט ותאכלי את החרה שלו" (סליחה על ביטוי), כי את אישה מבוגרת ובעלת משפחה של 6 ילדים בוגרים, בעלת משכנתא, מינוס גדול בבנק ואת זקוקה לעבודה". בגלל מעשיו וגזרותיו, אני מרגישה שהמעביד עושק ורומס אותי מבחינה נפשית וחברתית, בקיצור אני מרגישה כמו "עובד זר". השבוע הענין התפוצץ וכך היה המעביד צעק עלי על רישום של שעות נוספות ביקשתי ממנו בנימוס שלא יצעק עלי והוא ענה לי, אני, כן אצעק עליך, ואז אמר לי אם לא מוצא חן בעינך את יכולה ללכת, אמרתי לו, שיפטר אותי ויתן לי מכתב פיטורין. בגלל שפתחתי את הפה "הקש ששבר את גב הגמל", למחרת כתב מכתב פיטורין ניהלתי עימו שיחה ידידותי ואמרתי לו: "שאני לא התכוונתי למה שאמרתי לו ושאני מתנצלת ואז הוא אמר לי: "שאני משדרת אי שביעות רצון כלפיו, ועושה לו פרצופים ולא מחייכת ושהוא תמיד בסדר אלי", נו, באמת המעביד חושב שאני כמוה צבועה וסובלת מפיצול אישיות ושאין לי רגשות כלפי עצמי על כל מעלליו במשך שנה וחצי. "נכון, שהוא תמיד בסדר", ד"ר, אתה יודע מתי זה קורה? כאשר הוא אומר לי "תודה רבה" בהתלהבות היסטרית ובהתרגשות מזוייפת, בציניות ובלגלוג כאשר אני מכינה לו קפה או ארוחת צהריים, ביג דיל, דבר שקשור בפה במילים קל לו לומר זאת (זה לא עולה לו כסף) ולהמחיש לי שהוא המעביד "הטוב ביותר" ואין מעביד יותר טוב ממנו, נו זוהי התייחסות לעובדת שלו הותיקה ונאמנה ועובדת במסירות - אבל! לתגמל או לתת הטבה, או לשלם לי שעות נוספות על פי החוק אין מושג כזה במשרד שלו, זה רחוק ממנו, או עלאה במשכורת אין לי מקום בנישה הזאת, נהפוך, הרע לי תנאי העסקה ממשרה מלאה לחצי משרה וידו נטויה בהטלת גזרות. ד"ר, בקיצור נמאס לי, נמאס לי ואני מיום ליום מרגישה לחוצה, מאוימת ונעשית חלשה, עצבים שלי מתרופפים ואני מרגישה שאני בדרך לדכאון. בנוסף לכל התחושות שתארתי לך אני מוצאת את עצמי מקנאה במזכירות של הבוקר, מרגישה צרות עין כלפיהם מבלי שהן תרגשנה בזאת, אוכלת את עצמי מבפנים ואז חשה בכאבי בטן חזקים וכאבים בחזה. בקיצור המעביד מצליח ל"רסק" אותי לאט לאט, מצליח ליצור אצלי תסיסה בכל מובן המילה, פתאום אני מוצאת את עצמי חושבת על כל מיני מחשבות אובדניות. נחזור לענין הפיטורין (המעביד ממשיך בהתעללות נגדי), אמר לי: "שעד סוף החודש יש לו זמן לחשוב אם הפיטורין יכנסו לתוקף, אבל הוא עושה מה שהחוק אומר לתת לי הודאה מוקדמת, פורמלית". ד"ר מה דעתך על התעללות הנפשית הזאת? בזמן ההמתנה אני מרגישה 'תלויה באויר' נמצאת בחרדות קשות ונוראיות, בפחד, אין לי תיאבון לאכול, אין לי עצבים לילדים, אין לי עצבים לעצמי, אני שונאת את עצמי בגלל יחסו אלי, מנסה להיות נחמדה אליו אולי ישנה את דעתו, לא ישנה בלילות, מעשנת כמו קיטור, מגששת בין בכירי המשרד מה הם יודעים, האם הוא שינה את דעתו? בקיצור, סהרורית, עינויי תופת אני עוברת ימים ולילות וכך יהיה עד סוף החודש, אלוהים יעזור לי להמשיך לעמוד במצב אי ודאות, מחזיק אותי 'קצר מאד', אני מרגישה שאני על סף התמוטטות נפשית, על סף שיגעון לפעמים בא לי לצעוק ולצרוח על יחסו אלי נורא והיום, ממש נמאס לי מהתייחסויות הלא הוגנות כלפי, יש לו סיטגמה עלי, שאני צריכה לתת ולא לקבל, כי אני אישה טובה ואפשר לדרוש ולדרוש ועוד לדרוש אין סוף של דרישות ובקשות עם חיוך המזויף שלו ללא תגמול, צוחק עלי (בעיניו, אני 'יורמית', חסרת ביטחון עצמי) איך שהוא מנצל את מצבי. אני מבקשת מאלוהים שיתן לי את כוח והרצון שהחודש הזה יסתיים בהצלחה מבחינה בריאותית. דקה לפני המריבה שלי עימו קיבלתי שיחת טלפון מבעלי שהוא מפוטר, ובסוף החודש מסתיימים יחסי עובד-מעביד. ישנן עוד דוגמאות שלא אוכל לפרטן פה. אני מזכירה נאמנה, יציבה אחראית ובעלת ניסיון עשיר במשרד, נותנת מעל ומעבר הן למעביד והן לעובדי המשרד - כולם יודעים זאת. שאלותי: מה עלי לעשות? מבחינתי, מבחינת המעביד (רק אל תגיד לי לקום ולעזוב את העבודה, אני זקוקה לעבודה). מהו הסעד תרופתי בגילי (52) לשינוי דפוסי התנהגות ולשיפור התדמית בעיניו. אנא תן לי עצות מפורטות כי אני כבר 'נכנסתי לראש'! איך ליצור כימיה בחודש זה שישנה את דעתו אנא ממך תן לי טיפים בבקשה. נ.ב. לא אוכל לקבל ייעוץ פסיכולוגי בתשלום כי גם אני וגם בעלי מפוטרים לצערנו הרב. אשמח אם תוכל לשלוח לי לדואר אלקטרוני את תשובתך מדעית ומחקרית וכמובן טיפים ואני מודה לך מאד מאד. תודה רבה בברכה שבת שלום