זוגיות טובה בבועה

שלום לכולם. אני מתלבטת האם לעזוב את חברי וזקוקה לעצתכם. הקשר בינינו הוא טוב ואפילו מצויין כל עוד ששנינו נפגשים ורצוי במגרש הפרטי שלו. הוא מפנק אותי, דואג לי, מרעיף עלי הרבה אהבה. הבעיות צצות כאשר יש בי רצון להפגש עם החבר שלי ועם עוד אנשים (למשל: חברים), או כאשר אני מעוניינת להפגש במקום אחר, לא בביתו (למשל: בביתי, במקום בילוי). הוא לא מתלהב מהרעיון להפגש במקום אחר למעט ביתו או להפגש עם עוד אנשים. הוא טיפוס מאוד ביתי אבל זה נראה לי מוגזם מאוד. גם כאשר הוא מצטרף לבילוי איתי ועם חברים שלי, הוא דואג להראות לי שהוא לא הכי נהנה ולוחש מדי פעם באוזני כי הוא מחכה לרגע בו נהיה לבד. אחרי הבילוי הוא מדגיש כי הערב יכל להיות מהנה יותר אם היינו מעבירים אותו יחד בביתו. חשוב לציין שלי ולו יש הרבה זמן פרטי ביחד. אנחנו מתכרבלים המון, מתנים אהבים, מדברים- אין לו חסר בכך!, לכן אני לא מבינה למה הוא לא כל כך מעוניין לעשות משהו שהוא מעבר לאני והוא. גם כשמדובר בלבוא אלי הביתה, הוא די מתחמק. לטענתו, אין לו אצלי פרטיות, לא נעים לו מההורים שלי וכו'. אני חושבת שפשוט מדובר בבחור שלא מוכן להתאמץ ולהתגמש. ברור שכאשר אני באה אליו זה הכי נוח (בשבילו). כאשר צריך קצת להשקיע (לנסוע אלי, להתקל בהורים שלי כאשר הוא אצלי), לצאת עם חברים (להתחבב על אנשים, להכיר אנשים חדשים, לגלות כישורים חברתיים)- הוא פשוט מתקשה או יותר נכון לא מעוניין להתאמץ. אנחנו כבר חודשיים בקשר ונמאס לי מהבידוד הזה. אני רוצה מישהו שיקבל אותי עם כל "החבילה". כלומר, ירצה באמת להכיר אותי ואת סביבתי, מקומות הבילוי שאני אוהבת וכו'. אני אוהבת להיות איתו יחד, אני אוהבת את זמן הפרטי שלנו יחד אבל אני זקוקה לעוד דברים. אני זקוקה לצאת מדי פעם, להתאוורר, לצאת עם חברים (כמובן לצרף אותו למפגש) וכו'. הכי מפריע לי שהוא אומר לי כל הזמן שהוא מעוניין בי, מתלהב ממני, חושק בי ותכל'ס כשמדובר בהתנהגות שלו אני לא רואה שהוא כל כך בא לקראתי. זה יותר דיבורים מאשר מעשים. אם הוא כל כך מעוניין וכל כך רציני (לטענתו) מדוע הוא לא מוכן להתאמץ יותר? אני יודעת שהחיים לא מורכבים רק מ"אני והוא". החיים הזוגיים קשורים בעוד הרבה גורמים. אני שואלת את עצמי אם כך ההתחלה בינינו, איך יהיה ההמשך. אני חוששת שאם בעתיד נמסד את הקשר הוא יהיה מסוג הבעלים (ואני מכירה כמה כאלה...) שתמיד האישה שלהם הולכת לאירועים לבד, ולאט לאט מפתחת לה חיי חברה בלעדי בעלה משום שהוא לא מעוניין לבוא איתה.

הפניה שלך נראית לי מוכרת ונדמה לי שעניתי לך פעם. לי נראה שלחבר שלך יש בעיה מחוץ לטריטוריה שמוכרת לו. יתכן שחברת אנשים לא נעימה לו , דירה שאינה הסביבה הטבעית שלו הוא לא מרגיש בה נוח וכו' וכו'. התחזית שלך בעניין איך יראו חייכם המשותפים נראית לי מתאימה לתיאור. את צריכה רק לשקול אם מתאים לך לחיות כך.

מירב, תחשבי טוב טוב לפני שאת ממסדת את הקשר. הכל טוב ויפה ונחמד עכשיו, כאשר אתם שני צעירים חסרי מחויבויות משותפות (כל עוד אינכם גרים ביחד). תחשבי מה יקרה כשתתחתנו ולקשר הזה יצטרפו מחויבויות של אירוח קרובים שלך ושלו, ביקור אצל המשפחות והכי חשוב - תארי לך מה יקרה כשיוולדו לכם ילדים. כמובן, כשיווצר מצב שמצריך להשקיע ולהתאמץ - כל הנטל יפול עלייך (כי הוא הרי טוב יותר בדיבורים מאשר במעשים). אז תקחי את הזמן שלך ותעשי חושבים, ויפה שעה אחת קודם.