אמנות הגשמת הזוגיות

התפיסה שלי לגבי זוגיות שונה מתפיסתם של בני הזוג שהיו לי עד היום. כאשר אני בזוגיות, אני חושבת שצריך להקדיש זמן לפעילויות משותפות, להשקיע בקשר, להפרות אותו, לתכנן דברים, לבצע אותם. אני מצפה מעצמי ליזום וגם מבן זוגי- ליזום. בנוסף, אני מצפה שההצעות שלי תתקבלנה בחיוב. שמתי לב שהגברים שונים ממני בתפיסתם. הם מוכנים להתאמץ ולתור כל עוד שהם מחפשים בחורה. הם יבלו בפאבים עד שעות מאוחרות, ילכו לכל מקום חדש שנפתח וכו' אבל ברגע שהם מוצאים את מבוקשם ומכירים בחורה כלבבם, הם הופכים להיות פדלאות, "שקי שינה מהלכים". משלימים שעות שינה שנגבו מהם "בימי החיפוש". מנקודת המבט של הגבר ניתן להבין שהוא תר אחרי מטרה (בחורה כלבבו), מצא אותה ועכשיו אפשר לנוח. הם מקדישים יותר מאמץ למציאת הבחורה מאשר לזמן האיכות עימה, כאשר היא כבר קיימת. כולנו זקוקים לחיזוקים בחיים אך נדמה לי שנשים זקוקות להם יותר.(סליחה מראש על ההכללה). אישה זקוקה להבטחה מחודשת שהיא מיוחדת, בעלת חשיבות, מובנת ואהובה. אני זקוקה לחיזוקים ולתזכורות כאלו. לדעתי, דרך נהדרת לחזק את הקשר (במיוחד בהתחלה) היא להראות לבחורה שחשבת לפני הפגישה עימה על תוכן הפגישה. כלומר לתכנן איזושהי פעילות, להציע פעילות, לגוון את מקום הפעילות (בית, קולנוע, מסעדה, חברים וכו'). נדמה שגברים לא הבינו את הרעיון הזה. הם רוצים בעיקר להתכרבל תחת השמיכה עם בחירת ליבם ורצוי עם טלוויזיה דלוקה. שלא תבינו לא נכון, גם אני אוהבת להתכרבל וגם אני אוהבת לצפות, לפעמים אפילו לבהות בטלוויזיה אבל אני חושבת שאנחנו לא צריכים לתת לעצלנות להשתלט עלינו כל הזמן. תמיד בתוכניות שידוכים מחפשים גבר ספונטני.......אני רוצה להתנגד!!. אני רוצה גבר שיודע גם לתכנן. תכנון= מחשבה מבעוד מועד, מקוריות, נתינה, אכפתיות. ומי לא רוצה תכונות כאלו בבן זוג? אני לא מצפה שכל מפגש יהיה מתוכנן אבל מתוך 4 מפגשים בשבוע, נחמד יהיה אם לפחות 1 יהיה מתוכנן, שתהיה בו פעילות. אפילו אם יושבים בבית, הכנת ארוחת ערב גם יכולה להוות פעילות. זוגיות מבוססת על יכולתינו להעניק מעצמנו. הגיע הזמן שגברים ידעו להעניק, "להגדיל ראש", להשקיע. המטרה היא לא מציאת הבחורה. המטרה היא לקיים עימה קשר פורה. קשר שהיא תרגיש בו אהובה. גברים נוטים להשקיע בהתחלת הקשר אבל לא בביסוסו. הם חושבים שאם הם יצאו פעמיים שלוש לבית קפה, הם "עשו את שלהם" ועכשיו אפשר לשבת בבית כל החיים......... זו רק אני או שגם לכם יצא להכיר גברים כאלו? אם כן, איך יוצאים מהפלונטר הזה?

גברים בהגדרה שונים מנשים, וזה לא דבר חדש. לגברים למשל, אין מה שלנשים יש. חברות שאפשר לקשקש איתן, ללכת איתן לכל מיני מקומות, לשתף אותן ולהתחלק עימן בקשיים ובשמחות, מה שמקל עלינו את החיים היומיומיים ועוזר לנו "לסחוב" מטלות למיניהן יותר בקלות. אצל גברים רבים העניין הזה איננו ולכן העומס המוטל עליהם נפשית (מעבר לעול של הקריירה) קצת יותר קשה ומתבטא בעייפות, בחוסר רצון ליזום, לשנות, לנסות דברים חדשים וכו', כמה שפחות להתווכח ולהעדיף את המוכר והשגרתי. ברוב המקרים דווקא זוג שבנוי מניגודים מצליח יופי לעומת שניים כאלה שהם בדיוק אותו הדבר. וחוץ מזה, הכללות זה דבר נורא. יש גברים מסוג כזה ואחר כמו שישנן נשים מכל מיני סוגים. אז שיהיה לך בהצלחה למצוא את המתאים.