ממש דחוף!!!

ד"ר יוסי אברהם שלום רב. אני נשואה כבר שנתיים, יש לי בעל טוב ואני אוהבת אותו, אך הבעיה היא שאנחנו גרים עם ההורים שלו באותו בית ויש להם השקפת עולם שהכלה בבית צריכה לשרת אותם, היינו כשהם מגיעים הביתה (לא משנה שאני עובדת בדיוק כמוהם) אני צריכה להגיש להם אוכל, כשאני לא עושה את זה הם נעלבים והמתח בבית חוגג. אני עכשיו בהריון בחודש השמיני, כמובן שאת כל עבודות הבית אני עושה ובעלי עוזר לי כשאני מבקשת ממנו (הוא לא עושה דברים בלי שאבקש ממנו) אין לי תמיכה נפשית ופיזית מההורים שלו. אני עובדת, חוזרת הביתה ועושה את עבודות הבית כי אם לא אף אחד אחר לא יעשה אותם, וחוץ מזה יש לי מבחן קשה באנגלית שאני צריכה לעבור בעוד חודשיים, מה שאומר שאת כל זמני החופשי אני אמורה להקדיש ללימוד אנגלית (מבחן זה מאוד חשוב לעתידי המקצועי). לעומת חוסר העזרה כלפיי, חמתי נוסעת כל יום חמישי לשבת אצל גיסתי לעזור לה כי יש לה ילד קטן. היחס או ליתר דיוק חוסר היחס שאני מקבלת מההורים של בעלי מאוד פוגע בי ואני בוכה המון. בעלי מבין אותי אבל אומר שאני לא צריכה לשים לב להערות שלהם. מבחינה כלכלית אנחנו לא מסוגלים לשכור דירה במיוחד שעכשיו יהיה לנו ילד. לכן אנחנו תקועים איתם. אני ממש לא יודעת מה לעשות, הדיכאון שלי פוגע בי וכמובן יחסים הזוגיים, כי כל השיחות שלי עם בעלי הם על ההורים שלו. כולי תקווה שיהיה לך מה לייעץ לי! תודה ורד

ורד יקרה, כמו שאת בוודאי יודעת אז אין ארוחות חינם, ובמקרה שלך - כמו שאומר המשפט: ירצו יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו. ואם את "תקועה" כדיירת משנה אצל החם והחמות שלך - זה כנראה המחיר שאת נדרשת לשלם. אבל, אם באמת אין לכם כסף לשכור דירה ולצאת מהמגורים המשותפים והמלחיצים האלה, אולי בכל זאת תוכלי לפנות קצת כסף מההכנסה הפנויה ולהעזר בשירותיה של עוזרת בית שתעזור ותסייע לך בעבודות הבית (זה לא צריך להיות סיפור כל כך יקר) וגם אולי תוכלי להשתמש בשירותיה כשמרטפית שיוולד התינוק.

תנסי אולי ללכת להורים שלך כי לדעתי זה אסון את ממש משרתת שלהם דורשים ממך יותר מידי אני לא רוצה לדכא אותך אבל אחרי הלידה יהיה לך יותר גרוע ויותר קשה, או לנסות לדבר איתם אפילו שזה קשה יחד את ובעלך לחלק את עבודות הבית ביחד גם סבא סבתא ובעלך שיתוף פעולה מלא ,והזדמנות ראשונה לצאת לפינה משלך