בן זוג- כן או לא ?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
לד"ר שלום, אני בחורה רווקה באמצע שנות ה-30 . עדיין בחיפושים אחר ה"אחד". מאד בררנית ומגלה עדיין חוסר יכולת להתפשר ( למרות לחץ הגיל שאני נמצאת בו.....). הבעיה היא שאני לא בטוחה שמדובר פה רק בבררנות, כי בעיקרון אני בררנית כמעט בכל דבר בחיים, אפילו בבגדים, אבל מוצאת בסופו של דבר מה שאני רוצה ( ויודעת מה אני רוצה ). אלא שבעניין של הגברים אני מרגישה שזה קצת שונה : כבר בהיותי ילדה ונערה מתגברת הרגשתי שונה מיתר הבנות. מעולם לא נדלקתי או לא התאהבתי באף בחור בסביבה. הרגשתי שאני לא מבינה את עניין המשיכה לגברים. בנוסף אני גם בן אדם שדי אוהב ויודע להיות עם עצמו, ומבחינתי למצוא חבר היה בגדר "חובה" או משהו שיפריע לחיי. רק בגיל 30 הלכתי לטיפול פסיכולוגי, על מנת לגלות את הסיבות ל"שיתוק הרגשי" הזה, ולנסות לברר עם עצמי האם יש לי אולי נטיות אחרות....עליי לציין גם שכל נושא המין היה בעיניי משהו "לא נקי" ולא מובן...משהו שקשה לי לקבלו. הטיפול אמנם לא ממש ענה לי על התשובות באופן חד משמעי, אבל עזר לי ( כנראה הכדורים-סרוקסק) להיפתח לעולם ולעבור את מחסום הפעם הראשונה עם גבר. הקשר הזה שארך חודשיים בלבד( ולא באשמתי) הוציא ממני משהו שמעולם לא היה לי- היכולת להרגיש רגש שלא הרגשתי מעולם ( לא בטוחה שאפשר לקרוא לזה התאהבות). את הטיפול הפסיכולוגי הפסקתי וגם את הכדורים אך מאז אני עדיין מחפשת... העניין הוא שעדיין מאד קשה לי להרגיש הימשכות ועדיין אני מרגישה שזה לחפש אולי בכוח משהו שאני לא בנויה ....מציק לי גם שמאז ההתנסות הקודמת ( שדי הפתיעה אותי) לא מצאתי אף אחד אחר להתנסות נוספת, ואני לא רוצה להסיק מסקנות עד שלא אנסה קשר משמעותי יותר.... שאלתי- מה עליי לעשות ? האם שוב עליי ללכת לפסיכולוג ? האם יש פסיכולוגים שממש מתמחים בתחום הזוגיות ? אני כבר כחצי שנה שלא בטיפול ומוצאת את עצמי שואלת את עצמי שוב שאלות... אבל עד מתי ? זמני אוזל, ואני צריכה להחליט. ושאלה נוספת- האם יש אנשים שפשוט לא יכולים להתאהב ( אולי כי הם ריאלים או שכלתנים מדי....)? אני מאד רוצה להקים משפחה כי משפחה וילדים בעייני זה דבר מקסים אך השאלה האם ניתן להתפשר על בן הזוג ולהיות מאושרת ?בתוך תוכי אני מרגישה שאני יודעת מה אני רוצה וכשאראה אותו אדע...( כמו בכל דבר אחר אצלי ), אך השאלה עד מתי לחפש ? אני ממשיכה לחפש רק מכיוון שהקשר הקודם והיחיד נתן לי קרן אור...זיק של תקווה שהנה גם אני מסוגלת לאהוב ולהיות נאהבת...( אם כי את המין עדיין קשה לי לקבל....). למי אוכל לפנות שיוכל לעזור לי לענות על השאלה של מי אני מה אני ומה הכי נכון בשבילי ? האם תוכל להמליץ לי ? מתנצלת על המכתב הארוך. תודה מראש.
שלום רב, תוכלי לקרוא באתר שלי, www.dr-yosi.com במדור 'מאמרים על זוגיות ומיניות', דברים רבים שכתבתי כתיקצור של עבודתי עם פונים שבאו בתהיות דומות לשלך. כללית, גישתי היא שהעכבות המוקדמות אודות מיניות ואינטימיות - ניתנות לכירסום ושינוי, ולהחלפה במשהו מאד מתגמל, מהנה ומעשיר באושר - כמו החיברות, ההדדיות, והמיניות. זהו תהליך שנמשך מספר חודשים, דהיינו משהו סביר מבחינת אופק הזמן. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם