משבר בנישואים

לפני כשנה . בעלי (40) החליט לעזוב את הבית בטוענה שהוא לא מאושר. אחרי זמן קצר הוא חזר. ואז גם סיפר שהיה לו סיפור אהבה . במפורש הגדיר אותה כאהובה. הסיפור הזה ניגמר ואצלי משהוא השתנה. אולי הוא הצליח לסרס בי את האהבה שהייתה בי. הוא מאד רוצה לשקם את היחסים (כך הוא טוען). ואצלי משהוא הלך לאיבוד. אין לי רגשות כלפיו. כעס? צער?.. (אני בעצמי הולכת לטיפול) מרגישה רגשות אשם על כך שאיני מצליחה לאהוב אותו מחדש. יחד עם זאת הוא מאד רגיש לצרכיו שלו. וקשה לו העובדה שהתנתקתי רגשית ופיזית ממנו. הוא מאיים על בעזיבה למרות שיש ילדים בבית. קשה לי אף ללכת לטיפול זוגי. כרגע מעדיפה טיפול פרטני. הבילבול הוא גדול. צריכה עזרה שה כי משהוא אבד בתוכי. ההסתכלות עליו היא אחרת, ואיני מצליחה להשיב את האהבה שהייתה בי אליו.

נטע חמודה גם אני לפני 3 שנים עברתי משבר בנישואים, נישארתי במערכת, אבל הכאב לא עוזב אלא שלומדים לחיות עם זה אבל לומדים גם לקחת רק את הטוב בשבילך. הכעס הכאב וההתרחקות מבן הזוג הם לגיטימיים , אבל תני לזמן לעשות את שלו. לא שהכל יעלם כמו בחלום, אלא שאת תגלי על עצמך דברים רבים ותלמדי שבמדה והוא יחליט לעזוב, השד לא יהיה כל כך נורא כי כבר תהיי מוכנה לזה. תקראי את הספר נשים מנוגה וגברים ממאדים , ותדעי איך אנו והם בנויים ולפי זה תתוי לך דרך לחיים כי עכשיו אנו מתחילות חיים חדשים ושונים ממה שחשבנו שחיינו. אני למדתי כל כך הרבה, שכבר הדחקתי את הריחוק שלי ממנו ולמדתי לקחת ממנו רק את מה שטוב לי, הוא לא צריך לדעת על זה. הרי אנו הנשים שחקניות טובות ויכולות לסובב אותם על האצבע. אז למה שלא ננצל זאת במקום להיות גרושות ומתוסכלות. אפשר להנות משני העולמות הלנה

למה גרושה ומתוסכלת? אולי גרושה וחיה עם עצמה בשלום על נשואה ומשחקת את זו שטוב לה