מערבולת

אני מכירה את בן זוגי כשנתיים, שמתוכם אנו יחד כשנה וחצי, עם המון פרידות וריבים באמצע. הפעם, החלטתי לחזור אליו אחרי פרידה ארוכה של כ-4 חודשים, כי אני עדיין מאוד אוהבת אותו, ותמיד רואים משם את מה שלא רואים מכאן (דהיינו בזמן הפרידה) וכי ראיתי בו צדדים נוספים שלא ראיתי מקודם. בנוסף הוא השתנה המון מאז ה"קשר הקודם" שמאוד הפריע לי, בגלל שהתייחס אליי כאל בתו- הוא היה אומר לי מה לעשות עם חיי, היה מתכנן לי תוכניות וכיצד בדיוק אבצע אותם (כן הוא היה מתרגל איתי איך אגיד דברים מסוימים במצבים מסוימים) ולאט לאט הרגשתי שאני מאבדת את האופי שלי, וזה באמת כמעט מה שקרה בסוף, כי הוא ממש לחץ עליי לפגוש אותו כל הזמן וע"י כך לוותר על התוכניות שלי (חברות, ספורט מקצועי, עבודה). היני מאשימה את עצמי במבט לאחור על המצב אז, שנתתי לזה לקרות, שהייתי חלשה, אבל באותו הזמן, באמת נכנסתי למערבולת של תלות שהיה מאוד מאוד קשה לצאת ממנה. בחזרה להווה, אני מרגישה איתו מאוד טוב, אך עדיין אני מרגישה בקולו מעין לחץ של כיצד עליי לתכנן את חיי, איזה בחירות עליי לעשות, ואני מבינה שהוא עושה זאת מאהבה בכך ש"מייעץ", אך איני יכולה להתעלם מההרגשה שהוא לא סומך עליי שאבחר את הבחירות הנכונות, וגם אם לא אבחר את הבחירות הנכונות, אני אדע איך להתגבר על המכשולים שלי. ידעתי לשכוח לסלוח על העבר, אני יודעת להפריד בין התנהגותו בעבר והיום, אך זה דבר שנורא מפריע לי. "הקשר החדש" התחיל נפלא, אך לפעמים כשהוא כועס על דברים שאיני יודעת עליהם (שקשורים אליי) הוא מתחיל לדבר איתי בצורה כעוסה, וכשאני אומרת לו שברצוני לפתור דברים ולא להסתיר אותם כדי שלא נכעס אחד על השני, הוא כועס עליי עוד יותר בטענה שאני לוחצת עליו ומעבירה עליו כל הזמן ביקורת. וכל מה ששאלתי הוא "למה אתה כועס?". נושא נוסף הוא עניין ההתנשאות- בכמה שיחות שהיו לנו הוא אמר "זאת הסיבה שאני מפקד ואת לא" (הוא היה מפקד בצבא, וכששאל אותי שאלה על צבא שלא יודעתי לענות עליה, כך השיב, ועזבו את זה שבכלל לא הייתי בצבא) ולמשל כששאל אותי שאלת בגרות ונתתי עלי תשובה הוא אמר "את כמו כל התלמידים האלו שנכשלים"- זה נורא פוגע אותי, גם אם אני חשה ביטחון בעצמי. וכשאני מנסה להגיד לו זאת, הוא טוען שאני רגישה מדי. אחד מציטוטיו המפורסמים הם: "טוב, הייתי איתך מספיק טוב עד עכשיו ואת מנצלת את זה, אז אני אפסיק להיות ______" (טוב, מתחשב וכו') - כלומר אני שומעת מקולו ויתור על הקשר, יאוש. גם אני לא בסדר כמו שהוא אומר, ואני מאמינה לו (הוא טוען שאני מעבירה עליו יותר מדי ביקורת, הערות וכו') והוא באמת משתדל, אך דברים אלו (שתיארתי הנ"ל) מפריעים לי מאוד. לנקודה שלי: כיצד אוכל לגרום לו להבין שאני לא מאשימה אותו בשום דבר, שברצוני לפתור דברים כדי לא שהם לא יצטברו למערבולת כעס, שאני אוהבת אותו מאוד, ואני רוצה שזה יצליח? אולי הדרך שאני עושה זאת לא נכונה, אז האם יש לכם הצעות? איני יכולה להתעלם מדברים, אני רוצה ללכת לישון בשקט.

מה שמאוד בולט בתאור שלך זה העובדה שהחבר שלך מאוד רגיש לבקורת. לא משנה מה תגידי, זה תמיד ישמע לו כבקורת שלילית. חוץ מזה הוא גם מרגיש כנראה שהוא מעלייך או שווה יותר ממך, זו לדעתי הסיבה שהוא נוטה להנחות אותך בדברים. מה לומר ואיך להתנהג. יכול להיות גם שהוא קלט איזה צד תלותי באישיותך והוא התביית על זה והתחיל לומר לך מה לעשות כמו אחד שמבין יותר ממך. כדי להגיע להבנות את צריכה ליזום שיחה משותפת כאשר אתם רגועים ונינוחים ואין מתח באויר. תסבירי את עצמך ותני לו להבין שלא כל מה שאת אומרת זה האשמות נגדו אלא נסיון להסביר את הדברים כפי שאת מבינה אותם. כדי לנהל שיחה כזו בצורה רגועה בלי שאף אחד ירגיש מותקף, יש צורך באיזה בגרות נפשית ומידה של ביטחון עצמי ומודעות. אם זה לא יצליח אולי כדאי לשקול פניה לייעוץ זוגי, אם יש לכם תוכניות לעתיד משותף.

לפי מה שאת מתארת הוא מתנשא ותמיד ישלוט בך אם את מוכנה לקבל את זה תמשיכי אם לא תסגרי ענין זה אופי הוא לא ישתנה בהצלחה בי