תרבות בילוי וזוגיות

אני בת 27. בשנתיים שלוש האחרונות התפתחה תרבות של חגיגת ימי הולדת, שבטח כולכם מכירים. זה הולך כך: בעל היום הולדת קובע מקום (פאב, בית קפה, מועדון) וכל החברים שלו מתאספים במקום הזה. כל אחד מזמין לעצמו מה שהוא רוצה ומשלם על עצמו. כך הדבר גם אצל החברים שלי. בעבר היינו חוגגים בביתו של בעל היום הולדת. כיום, פשוט קובעים מקום מחוץ לבית ונפגשים. אני יוצאת עם מישהו כבר כמה חודשים ואני פונה אליכם משום שהוא אמר לי לא פעם אחת ולא פעמיים כי הוא לא אוהב את תרבות הבילוי שהתפתחה בשנים האחרונות כאשר בנוגע לחגיגת ימי הולדת. לטענתו, זה ממש לא יפה שחבר מתקשר ואומר : "הי, אני מזמין אותך לחגוג עמי יום הולדת היום בקפה "x" בשעה 22:00." לטענתו, בעצם לא מדובר ממש בהזמנה, אלא בבילוי על חשבונך. עוד יותר מעצבן אותו, שלפעמים גם יש "מינימום הזמנה לסועד"- למשל, כל סועד צריך להזמין ב-50 ש"ח לפחות. חבר שלי טוען שזו חוצפה שבעל היום הולדת מזמין אותך ליום ההולדת שלו באיזה פאב ובאותה נשימה גם אומר לך שיש מינימום הזמנה. לטענתו, הוא רוצה את החופש לבחור אם לשתות סתם כוס קפה או ממש להזמין אוכל וכאשר יש מינימום הזמנה, מאלצים אותו ולא נותנים לו לבחור. לדעתו, צריך לחגוג ימי הולדת בשיטה הישנה- להזמין חברים הביתה, לקנות כיבוד, להכין, להשקיע ולא להרים טלפון ולהודיע על מקום ושעה. בשיחה בינינו חברי הדגיש כל הזמן שדבריו לא נובעים מקמצנות אלא מתפיסה שונה והוסיף שהוא בעצמו בימי ההולדת שלו אף פעם לא מעז להתקשר לאנשים ולהזמין אותם לחגוג עימו בחוץ. ראוי לציין שחברי בחר לשתף אותי בדעתו אך אנחנו כן הולכים לחגוג ימי הולדת עם אנשים בחוץ למרות שבתוכי תוכו הוא מרגיש שזה לא בסדר. אני, לעומת זאת, לא משקיעה יותר מדי מחשבה ודיבור על הנושא הזה משום שזו תרבות בילוי שהתפתחה אצל כולם בימים אלה, ואני זורמת איתה......... אני אפילו יכולה להבין מדוע היא התפתחה: אנשים אין להם כח לעבוד קשה, להכין כיבוד, לנקות אחר כך את הבית. לכן, הבילוי בפאב/בבית קפה מהווה פיתרון לכך וגם יש בו את אלמנט הגיוון של יציאה מהבית. מה גם, שמי שגר עם משפחתו (אחים, הורים) קשה לו יותר להזמין הרבה אנשים הביתה כי הבית לא שייך רק לו. מצד שני, אני יכולה להבין את חברי (קצת). יש היגיון גם בדבריו. אך אני חוששת מאוד שהדברים שאמר לי מעידים על קמצנות גדולה, על העדר גמישות ועל קושי לקבל תרבות בילוי שקיימת אצל כולם. הייתי שמחה אם היה רואה בימי ההולדת לא כ"חובה", לא כ"אי נעימות" אלא כהזדמנות להפגש עם חברים, להכיר מקומות בילוי חדשים ואם מזמינים אותו למקום עם "מינימום הזמנה" שיראה בזה הזדמנות לאכול במקום ולהתנסות בטעמים חדשים. כאשר אני מוזמנת למקום עם מינימום הזמנה אני לא מתבאסת וחושבת לעצמי "ואם בא לי להזמין רק קפה ולא יותר....." אלא אני משתדלת לא לאכול הרבה בערב כדי שביציאה אני אוכל לאכול טוב. להפך, אני גורמת לעצמי לרצות יותר מקפה......... אני הופכת את חובת ה"מינימום הזמנה" לזכות.......... היום אנחנו חברים ולכן הוא רק אומר את הדברים, אני חוששת מאוד ממצב שבו הקשר יתהדק ואולי אפילו יתמסד ואז הדיבורים שלו יהפכו למעשים והוא יסרב ללכת עמי למסיבות ימי הולדת, שמתקיימות מחוץ לבית. איך אדע עד כמה הדבר חמור? האם זו קמצנות (מצד אחד הוא נגד תרבות בילוי זו אך מצד שני הוא בעד להזמין חברים הביתה, לקנות כיבוד- משהו כאן לא ברור.....)? איך להסביר לו שזה לא משנה כל כך מה הוא חושב באמת על כך היות וזו תרבות בילוי פופלרית כיום ומי שלא "נכנס למשחק" ולא יבוא לחגוג עם אנשים ביום הולדתם, פשוט ימצא את עצמו בחוץ, ללא חברים. לכן, כדאי (לנסות, במקרה שלו) לקחת את זה בקלילות ואפילו להנות..............

שלום רב לך, יש עוד תחומים בחיים הקשורים לכסף והשאלה היא איך הוא מתנהג בהקשר אליהם. האם הוא יוזם בילויים משותפים ומשלם בלי להתחשבן? איך הוא נוהג עם עצמו? קונה לעצמו דברים, בגדים אוכל דבר נחוץ אחר או שהוא נוהג "לחסוך" וטוען שזה בזבוז? מה יחסו לכסף באופן כללי? מהתשובות לשאלות האלה אולי תוכלי להסיק משהו בקשר אליו.