זוגיות במשבר

שלום, אני בשנות ה - 20 לחיי נשואה 3 שנים , אקדמאית, וילדתי לפני מס' חודשים את ילדי הבכור. לפני הנישואים יצאתי עם בעלי במשך 4 שנים (בשנות ה - 20 גם כן), בהן נודע לנו על בעיית פוריות שנמצאה אצלו ,וידעתי על טיפולים שאצטרך לעבור ובכל זאת אמרתי אני אוהבת ומוכנה בשביל אהבתי להשאר ולנסות. חמותי לא אהבה את הרעיון לכך שנינשא אך לא אמרה דבר רק לא שיתפה פעולה בהכנות של החתונה. קצת לפני החתונה גילתה את דבר בעיית הפוריות ומעט התקפלה שכן הבינה שאני באמת אוהבת, כמובן שמאז דחפה את אפה בכל הקשור בנושא שחס וחילה לא תפספס משהו בעוד משפחתי, הוריי אינם יודעים כלום. לאחר החתונה נעשו בדיקות מעמיקות יותר כשרצינו בילד וגילינו שנצטרך תורם זרע וכך נעשה כל זה ועדיין בידיעת חמותי ללא שיתוף משפחתי, העניין נשאר בסוד. נאלצתי לעבור תהליך קשה וכואב נפשית - לקבל את הגזרה שהילד יווצר מתרומה של זרע ופיזית - התהליך כואב , כולל תרופות ומתיש. לשמחתינו נקלטתי, אך ההריון עבר כולו בשמירה במהלכו לא זכיתי לשום יחס של עזרה מחמותי, וגרתי ממנה מרחק של 5 דקות הליכה. משפחתי גרה מאוד רחוק מאיתנו באותה תקופה, אך תמיד עזרה. גם כשעברנו דירה משפחתו לא עזרו לי ואפילו לא נכנסו לבקר כשעברו ליד ביתינו החדש. וזאת עדיין שאני בשמירה ומאושפזת מידי פעם בבית חולים. כשנולד בנינו בשעה טובה בניתוח קיסרי קשה ודחוף, לא שאלו לשלומי או שאלו לעזור. קיבלתי עזרה ממשפחתי שתומכת ועוזרת. לאחר כחודש מהלידה פתאום חמותי החליטה שהיא בעניין ועושה נסיעה אלינו למרחק גדול מאוד כדי להחזיק בילד ואפילו רק למעט זמן מה שקודם לא עלה בדעתה. אני פגועה מאוד מהיחס שלה לאורך כל ההריון וגם מעט לאחריו שלא נדבר על תקופת חברותינו גם ולא מעוניינת בקירבה הזו, רוצה מעט שתבוא כאורחת ולא רק בגלל הילד. אני ובעלי די מתכסחים בעיניין, משפחתי תמיד היתה ותהיה לצידו ואילו אימו אף פעם לא עזרה לי בכלום למרות שהיא בראש צעיר, צעירה בגילה ובמקצועה (כנ"ל גם הוריי). אני מרגישה שבעלי לא מבין אותי הוא אף פעם לא מצא לנכון להעיר לה על היחס שלה. הכל ביננו משובש אפילו מערכת יחסי המין ביננו דועכת (אחת ל 3 שבועות). הוא כל הזמן עייף ומתנהג כבן 70 (עבודתו לא מעייפת או פיזית). אני קורסת התינוק בקושי ישן, והבית מסודר תמיד, אני מניקה ומרגישה סמרטוט וחוץ ממעט עזרה ממשפחתי שיכולה הצד שלו נודם. אני מרגישה שאם היה לי גב כלכלי כבר לא הייתי איתו היום, שכחתי כבר למה אני איתו, אני לא מרגישה שום הערכה למה שעברתי פיזית ורגשית (למרות שהילד שווה הכל). תודה ומצטערת על האורך

שלום הגר במצבך אחרי לידה את מאוד רגישה ועוברת תקופה קשה שמצריכה המון גיבוי ותמיכה מהבעל אם חשוב לך המשך הקשר עם הבעל תרדי מהנושא של אמא שלו , את לא תשני אותה וכל מה שקשור אליה אל תעירי תנסי לקבל את ההתנהגות שלהם כי זה מה שיש, לגבי הבעל את לא צינת אך הוא אם הוא עוזר, מפרגן אל תכנסי למלחמות את מכירה אותו הרבה זמן ובטח יכולה להמשיך במערכת יחסים טובה פשוט צריך להתאמץ ולדעת אך לבנות את הקשר בצורה טובה את הוא והילד ולהפסיק להוכיח אותו על משפחתו ולפרגן לשלך אפילו שזה נכון אל תמהרי לפרק נישואים בחוץ לא פקניק ולא קל, בהצלחה