הוא לא מוכן להניח - ואני נופלת לרשת שלו

אני צריכה את עזרתכם דחוף! איך אני גורמת לו לצאת מחיי?! כשאני מתחילה לשקם אותם, הוא פשוט מופיע ומצליח לבלבל אותי בצורה כזאת שכל פעם אני חוזרת אחורה, לנקודת ההתחלה. האם אני מזוכיסטית? עיוורת? סלחנית? אנא שיפוטכם. אני אתן לכם רקע: אני מכירה אותו שנתיים, מתוכם יוצאת איתו כשנה וחצי, עם המון פרידות, חוסר יציבות מוחלטת. אף פעם לא באמת רציתי להיות איתו, כי לא נמשכתי אליו - הוא אדם יהיר ומתנשא, לא מכבד, לא מתחשב, לא יודע להקשיב, אבל בשל האמביוולנטיות שהייתה בו, דהיינו כל פעם הראה לי צד אחר בו - פעם היה ממש נחמד והייתי ממש מאוהבת בו וההפך המוחלט ממה שתיארתי קודם (שינויים קיצוניים)- גרמה לי לבלבול רב ולתלות בו, וממש לא ידעתי מה לעשות. לפעמים אפילו חשבתי שלאוהים מעניש אותי על זה שהביא לי בחור כזה. כל פעם שרציתי להיפרד ממנו, הוא דאג להשפיל אותי על ההחלטות שלי, ובשל הערכתי הנמוכה כנראה, הייתי מוצאת את עצמי רצה אחריו כדי שנשלים, וכשלא הייתי עושה את זה, הוא היה גורם לזה. הוא היה פתאום נחמד. לא הייתי מסוגלת להחליט. הייתי חלשה, הייתי בלי אופי. אני החלטתי להפסיק את זה לפני קצת יותר מחצי שנה, ונפרדתי ממנו סופית (אחרי שכביכול זרק אותי בטענה שאנחנו לא מתאימים- דבר שהיה ברור) ובאמת לא יכלתי יותר. שמתי גבול לסבל שיכלתי לספוג. הייתי לבד לתקופה עד שמצאתי מישהו. אחרי שהתחלתי לצאת עם המישהו החדש, פתאום הוא התקשר אליי, בטענה שמצטער שאיבד אותי, ולא ייתן לאיזה "אפס" להישאר איתי. התעקשתי שאיני רוצה אותו את הבחור החדש), הוא המשיך להטריד אותי, ובסוף ויתר. אך בשל העובדה הזאת, התמוטטו היחסים שביני לבין הבחור בחדש, שאגב הלכו מאוד טוב. נשארתי עוד תקופה לבד, כדי לסדר את הראש, ובאמת הצלחתי והרגשתי ממש טוב עם עצמי, אבל אז הוא הופיע- "אני עדיין אוהב אותך, בואי ננסה עוד פעם, באמת השתניתי בשביל עצמי" (חשוב פה לשים דגש על עצמי). לאחר תקופה של שבועיים בערך, קרה עוד פעם שהחליט שאנו לא מתאימים והחליט להיפרד ממני. טוב, המשכתי הלאה, עם כל הכאב שהיה כרוך בזה, לא בסיום הקשר, אלא בלהתחיל הכל מחדש. לפני כשבועיים שלח לי מכתב עם שוקולדים בטענה שהוא מצטער ושנפרדו בגלל שטויות. לא רציתי אותו. התעקשתי שוב שאני לא רוצה .אבל שוב הייתי טיפשה, והחלטתי שאני רוצה להיות ידידה שלו, ואם זה יצליח, אז אני אסכים שנהיה יחד. זה היה נפלא- הוא ממש דאג לי, וכנראה "שלף נשקים" שלא ראיתי קודם - הרומנטיקה, המכתבים(איזו רגישות), ההקשבה, ההתעניינות, הכבוד המזויף. זה החזיק שוב שבוע ונגמר (מאותה הסיבה). הוא שוב התחיל להשפיל, התחיל לנהל את העתיד שלי, איפה עליי לעבוד, כיצד עליי לפעול וכו'. עכשיו אנו בשלב שאני לא מתקשרת אליו כי הוא לא רצה, אבל הוא רודף אחריי כי אני לא "שמה" עליו. לשאלה הגדולה: איך אני יכולה להפסיק עם זה מבלי שזה יעמוד לי במצפון שאולי אני מפסידה משהו??? הוא בן אדם עקשן, הוא לא מניח, הוא שוב ירגיש לבד ויתקשר אלי, ויטריד אותי, ואני מפחדת שלא אוכל לעמוד בזה. אני לא רוצה אותו, אני רוצה את החיים שלי, מישהו שיכבד אותי, ואת זה כבר החלטתי מזמן, אבל למה אני תמיד מוותרת??? אני מגדירה את עצמי אדם חכם וחזק אחרי הכל, אבל מרגישה שתמיד נופלת לרשת שלו. באמת נמאס לי כבר! מה אני עושה לא בסדר? אני רוצה להפסיק עם זה!

מנתקת לו את הטלפון ואומרת שיפסיק להתקשר ואם ימשיך להטריד תפני למשטרה. לדעתי הוא קלט את חולשתך אליו ואת חוסר היכולת שלך לעמוד מאחורי החלטתך לנתק את הקשר. את צריכה ללמוד להיות אסרטיבית. לעמוד על שלך עד הסוף.

את חיבת לקחת את עצמך בידים ולהפסיק סופית לו ידידות ולא שום קשר בלי אשליות העתיד שלו לא איתך וחבל לך על הזמן והעצבים תחליטי ותנתקי כל מגע איתו,את נשמעת בחורה חכמה וחבל לך על הזמן בי בהצלחה

אם תכירי בחור אחר, הפרדה מחבר הנוכחי תהיה קלה יותר. כנראה את פוחדת להיות לבד (ללא בן זוג), ולכן את מוכנה להיות מושפלת ,מבולבדת ומסכנה, וזאת הסיבה שאת מוכנה לצורך חברות .... לשלם כל מחיר, כולל מחיר נפשי. לדעתי קיימות בך תסכולים, אולי ממראה החיצוני שלך, הערכה עצמית נמוכה , חוסר בטחון וכו' ....... עיצות ותמיכה של אנשי הפורום לא יעזרו. העדוד יהיה רגעי, בתוך תוכך תשארי אותו אדם עם תסכולים ופחדים. תפני לעזרה מקצועית, אולי לפסיכיאטר. חבל לשלם כסף לפסיכולוג. במקרה שלך השיחות לא יעזרו. הטיפול כנראה צריך להיות תרופתי, כדי שהבטחון העצמי שלך יחזור. אין לך צורך לפחד מטיפול תרופתי. אדם הסובל מלחץ דם מקבל תרופה ללחץ דם. אדם הסובל ממגרנה, מקבל כדור נגד מגרנה וכו'. אצלך כנראה יש חוסר של איזשהו רכיב כימי בגוף וכתוצאה מכך מתקבלים הסימפטומים הקשורים לנפש לא רגועה. מאחלת לך בהצלחה מכל הלב, איריס

תארי לעצמך שאת נשואה לו ויש לכם ילדים ואז הוא מתנהג בחוסר יציבות. מתאים לך? אם לא- תחתכי! זה קשה אבל, יום אחד כשתהיה עם בעלך, רגועה בכורסאה, תגידי לעצמך תודה.