הבדלים בצורת חשיבה

חבר שלי, אדם בן 29, עובד במקום שהוא אינו מרוצה ממנו. הוא לא מרוצה מאלו שנמצאים תחתיו וגם לא מאלו שנמצאים מעליו (הבוסים). פעמים רבות כאשר אנחנו מדברים בטלפון, במיוחד בשעות הבוקר ואני שואלת לשלומו- אני מקבלת ממנו תשובות לא נעימות כגון: שלומי חרא המצב חרא העובדים שלי עושים לי ת'מוות בא לי לירות בעובדים שלי בא לי לירות בבוס שלי הבוס הכלומניק שלי עשה לי כך וכך.... קשה לי כולם חארות פה וכו'.... אני מנסה להבין אותו ואת רגשותיו, אני יודעת שהוא בתקופה קשה מבחינה תעסוקתית ויש לו חוסר שביעות רצון אך עדיין קשה לי לקבל את מה שהוא אומר: א. אני מצטמררת מממשפט כמו "בא לי לירות בעובדים שלי". למרות שזה לא משפט עם כוונה אמיתית, זה גורם לי לצימרור בכל הגוף. איך בכלל אפשר לחשוב על דבר כזה? האם זה מעיד על איזושהי אלימות או שזו צורת דיבור? גם אם זו רק צורת דיבור, אני לא מקבלת אותה חד וחלק!!! יתרה מכך, הוא עוסק בתפקיד הדרכתי כלשהו ולומר משפט כזה על אנשים שאתה מדריך זה עוד יותר מצמרר. ב. אין לי בעיה לשמוע את התלונות שלו על העבודה ועל האנשים בעבודתו בשיחה שמוקדשת לכך. יש לי בעיה לשמוע את זה כמשפט ראשון בכל בוקר כשאני שואלת לשלומו. זה ממש לא נעים לשמוע על הבוקר מישהו שעונה לך "חרא" על השאלה: "מה שלומך?" זה אפילו קצת משפיע על מצב הרוח שלי וכמובן גם על המשך השיחה בינינו. אני מתעצבנת כשהוא מגיב כך, יותר נכון מתאכזבת והשיחה נושאת אופי שלילי. ג. אני מצפה מאדם בגילו לדעת לעשות הפרדה בין עבודה לשאר החיים. כשאני שואלת לשלומו, הוא תמיד מקשר את זה למצבו בעבודה ולכן התשובה היא בד"כ שלילית. לדעתי, אושרו של אדם לא תלוי רק בעבודה אלא גם בדברים אחרים חשובים לא פחות: בריאות, זוגיות, הגשמה וכו'... אני מרגישה שתחושותיו בעבודה משתלטות עליו ועל אוצר המילים שלו, כאילו אין משהו אחר שיכול לשמח אותו בחייו. אני חושבת שבזוגיות צריך לשתף אחד את השני, גם בתחושות הקשות אבל חשוב גם העיתוי וחשובה גם הכמות. אדם שכל הזמן מתלונן ומשתמש במשפטים שליליים יוצר סביבו אווירה שלילית ולא נעים להיות בחברתו או אפילו לדבר איתו בטלפון. אני יודעת שקשה לו לנקוט צעד מעשי לגבי עבודתו כי היום המצב בשוק העבודה על הפנים אך צריך לדעת להסתכל גם על חצי הכוס המלאה- יש אנשים שאין להם על מה להתלונן כי אין להם עבודה.... כשאני מדברת איתו על הנושא, אנחנו לא מצליחים להתקדם לשום מקום משום שהוא בשלו ואני בשלי. מה עושים?

אז מה בעצם את שואלת?

אני שואלת איך מתמודדים עם אמירות כאלו, שאינן לרוחי? האם להסתכל על זה כמצב זמני שיחלוף אולי או כגישה פאסימית לחיים?

שלום שרית דבר ראשון קצת קשה להבין את המצב שכולם לא בסדר זה מדליק נורא אדומה גם המנהל וגם אלה שמתחתיו , שיחשוב ויבדוק אולי אצלו משהו לא בסדר 2. אני יודעת שהמצב קשה בשוק אבל במקביל שיחפש עבודה ושימצא יעזוב את מקום העבודה אם כל כך רע לו וחוץ מזה אולי פעם תקליטי אותו מדבר ככה ותשמיעי לו שיבין כמה לו נעים לשמוע אותו מדבר ככה בי בהצלחה