חיכוכים 1

יש לי חבר כבר 4 חודשים. אני בת 27, הוא בן 29. יש לנו הרבה ריבים והאמת לאמיתה, רובם הם ביוזמתי. הריבים נוצרים משום שאני לא מסכימה פעמים רבות עם התנהגותו. אני חושבת שהוא די עצלן ביחסים שבינו לבינה, לא משקיע, מתנהל יותר מדי על מי מנוחות, חסר מעוף ותכנון, לא יודע להעריך וליצור זמן איכות, מתקשה להתעלות על עצמו כאשר הוא עייף ומשולל אנרגיות, לוקח דברים יותר מדי כמובן מאליו, הוא עושה דברים רק כשנוח לו ומתאים לו ומסתדר לו, קשה לו: להתגמש, לבוא לקראת, לפעול ע"פ לוח זמנים של אחרים (שלי). אני מצפה ליותר במערכת יחסים. אולי יש כאן נימה מאשימה ואולי קצת הכללות אך כשתמשיכו לקרוא תבינו בדיוק למה אני מתכוונת. זה מתבטא בדברים קטנים אך דברים קטנים אלה נותנים טעם לחיים ולקשר ובגלל שהם קורים אני חשה שאני לא חשובה לא מספיק. אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את מה שכתבתי: 1. אנחנו גרים מרחק חצי שעה האחד מהשני . הוא גר לבד. אני גרה עם ההורים. מקום עבודתי נמצא ליד ביתו ומקום עבודתו נמצא ליד ביתי. כדי להפגש לאחר יום עבודה (שנגמר בשעות הערב בד"כ) וכדי להקל על עצמנו, אחד מאיתנו צריך לבוא לשני לאחר יום העבודה (אם ניסע ישירות הביתה, יהיה קשה לעשות את הנסיעה הזו שוב). מעניין הדבר שאני כמעט תמיד (99% מהמקרים) מוצאת את עצמי מגיעה אליו לאחר יום עבודה בעוד שהוא כמעט ולא טורח לבוא. כשאני שואלת אותו לפשר הדבר הוא אומר שהוא לא מסוגל לבוא אחרי יום עבודה אלי או לעשות כל פעילות כלשהי משום שהוא מרגיש מלוכלך, רוצה להתקלח, להחליף בגדים וכו'. כמובן, שיותר קל לשנינו מבחינת פרטיות וכו' להיות אצלו אך שמתי לב שזה ממש הופך לשגרה והוא מתרגל לרעיון שרק אני באה אליו. למה אני יכולה להתגמש ולבוא אליו אחרי יום עבודה? האם אני לא עייפה? האם אני לא רוצה להתקלח במקלחת שלי? יתרה מכך, ישנם ימים שאני מסיימת לפניו ואני מעבירה שעה- שעה וחצי בקניון עד שהוא יגיע. גם אני רוצה שהוא יטרח ויגיע אלי. שיבוא אחרי יום עבודה, עייף, תשוש ומלוכלך- זה יראה לי המון.... לא מבקשת שיבוא כל יום אך מבקשת שיראה מאמץ מדי פעם, שינסה קצת לחרוג מ"החוקים שלו". שמתי לב, שכאשר היו לו כל מיני אירועים לאחר שעות העבודה- הוא נסע אליהם ישירות: פעם זה היה קורס בערב, פעם ניחום אבלים ופעם ברית בערב של אחד מחבריו. לכולם הוא הלך מיד אחרי העבודה מבלי להגיע הביתה. מסקנה: כשהוא רוצה, הוא יכול. כשמשהו חשוב לו, הוא שובר את "החוקים שלו". ומה איתי? 2. הוא לא אוהב לצאת בימי חמישי כי הוא תשוש מכל השבוע. מקובל עלי. אין לי בעייה להתגמש על דבר כזה, זה לא עקרוני עבורי אך ביום חמישי האחרון הוזמנתי למסיבת יום הולדת של חברה שלי. מתוך נימוס ורצון הצעתי לו להצטרף למרות שאני יודעת שהוא גמור מעייפות. הוא אמר שהוא יבוא איתי אך הרגשתי בנימת קולו שזה הדבר האחרון שהוא רוצה לעשות. כששאלתי אותו האם הוא בטוח שהוא רוצה לבוא (שוב, מתוך התחשבות) הוא ממש צעק עלי ואמר: "כמה פעמים את שואלת אותי את אותה השאלה? די כבר, אמרתי לך שאבוא". חבל שאי אפשר להעביר גם את טון דיבורו המתרעם דרך המילים. נפגעתי מאוד. מאז שאני איתו לא יצאנו בימי חמישי אך במקרה שכזה אני חושבת שהוא צריך להתעלות על עצמו, על העייפות שלו ולבוא עמי למסיבה ולומר לי "כן" אבל לא כן של אחד בלב ואחד בפה.... אלא כן אמיתי, מתוך רצון אמיתי להיות איתי ולהיות בן זוגי במלוא מובן המילה. הרגשתי שהוא מאוד עצבני כי שיניתי לו את התוכניות. ומה היו התוכניות שלו? לישון....... כאשר הוא אמר לי בעבר לבוא איתו למסיבת יום הולדת (וזה קרה מס' פעמים) של חברים, לא היססתי לרגע. ראיתי בזה הזדמנות לבילוי, להכיר את החברים שלו וכו'. 3. כל השבוע שנינו עובדים קשה, לכן לדעתי את סופי השבוע צריך להקדיש לפעילויות משותפות, לצבירת חוויות, לדברים לא שבשגרה. לצאת מדי פעם לבלות, לטייל, לנסוע למקום חדש, לעיר אחרת, לאכול במסעדה שעוד לא אכלנו. חבר שלי בעד לרבוץ במיטה מול הטלוויזיה כל השבת. אין לו מעוף, לא תכנון. אף פעם לא בא עם איזה רעיון.... יש שבתות שגם אני בעד לנוח, לאגור כוחות אבל כל שבת. לא מוגזם מדי? צריך קצת לגוון, אחרת מה הם חיינו? רק עבודה ושינה? לפעמים אני מציעה רעיונות. לא תמיד הוא מתלהב ואם כבר עושים משהו, זה תמיד ברדיוס של מקום מגורינו (יותר נכון, מקום מגוריו). אפילו כשקניתי כרטיסים למופע, שמתקיים רק במרכז הארץ (ואנחנו גרים בצפון) הוא ממש התבאס שאין מופע באיזור מגורינו. "מה, ניסע עד ת"א?" , כך אמר.... לסיכום, אני איתו 3 חודשים אבל הוא מתנהג כגבר נשוי 20 שנה. 3 המקרים שהבאתי להלן (ויש עוד הרבה אך אני לא רוצה להלאות אתכם) הן דוגמה לגורמים שיוצרים מתח וחיכוך בינינו. שמתי לב שהכל נחמד בינינו כל עוד שאני באה אליו, בזמן המתאים לו, כאשר אין לי "בקשות מיוחדות". כאשר הוא צריך להתאים את עצמו אלי, לרצונות שלי (שיבוא אלי), לאירועים שלי (יום הולדת של חברה)- מתחילות הבעיות............... ראוי לציין שכאשר אנחנו יחד, טוב לנו ונעים לנו האחד בחברת השני. כיף לנו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, רוצה אותי וכשאני איתו אני מרגישה שדבריו כנים. הבעיות נוצרות כל פעם מחדש כאשר אני מרגישה אי שוויון במערכת היחסים, אני מתגמשת, מתחשבת, באה לקראתו והוא בצורה אלגנטית מצליח להתחמק מחובותיו בתואנות שונות. לאחרונה התחלתי לדאוג עוד יותר משום שהתחלתי להצדיק אותו אפילו. זה קרה כאשר אמי שאלה אותי "למה את כל הזמן נוסעת אליו, שיבוא גם הוא קצת"? עניתי לה: "אבל אמא, הוא עייף ותשוש לאחר יום עבודה". ממש קולו דיבר מגרוני. אבוי לי אומרים שכל קשר הוא פשרה, התגמשות והגעה לעמק השווה. עד כמה? מה הגבול? מה המלצתכם? האם להמשיך את הקשר? האם יש סיכוי שהוא ישתנה? האם מישהי הכירה בחור שהתנהג כך? 3 המקרים שהבאתי להלן (ויש עוד הרבה אך אני לא רוצה להלאות אתכם) הן דוגמה לגורמים שיוצרים מתח וחיכוך בינינו. שמתי לב שהכל נחמד בינינו כל עוד שאני באה אליו, בזמן המתאים לו, כאשר אין לי "בקשות מיוחדות". כאשר הוא צריך להתאים את עצמו אלי, לרצונות שלי (שיבוא אלי), לאירועים שלי (יום הולדת של חברה)- מתחילות הבעיות............... ראוי לציין שכאשר אנחנו יחד, טוב לנו ונעים לנו האחד בחברת השני. כיף לנו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, רוצה אותי וכשאני איתו אני מרגישה שדבריו כנים. הבעיות נוצרות כל פעם מחדש כאשר אני מרגישה אי שוויון במערכת היחסים, אני מתגמשת, מתחשבת, באה לקראתו והוא בצורה אלגנטית מצליח להתחמק מחובותיו בתואנות שונות. לאחרונה התחלתי לדאוג עוד יותר משום שהתחלתי להצדיק אותו אפילו. זה קרה כאשר אמי שאלה אותי "למה את כל הזמן נוסעת אליו, שיבוא גם הוא קצת"? עניתי לה: "אבל אמא, הוא עייף ותשוש לאחר יום עבודה". ממש קולו דיבר מגרוני. אבוי לי אומרים שכל קשר הוא פשרה, התגמשות והגעה לעמק השווה. עד כמה? מה הגבול? מה המלצתכם? האם להמשיך את הקשר? האם יש סיכוי שהוא ישתנה? האם מישהי הכירה בחור שהתנהג כך? 3 המקרים שהבאתי להלן (ויש עוד הרבה אך אני לא רוצה להלאות אתכם) הן דוגמה לגורמים שיוצרים מתח וחיכוך בינינו. שמתי לב שהכל נחמד בינינו כל עוד שאני באה אליו, בזמן המתאים לו, כאשר אין לי "בקשות מיוחדות". כאשר הוא צריך להתאים את עצמו אלי, לרצונות שלי (שיבוא אלי), לאירועים שלי (יום הולדת של חברה)- מתחילות הבעיות............... ראוי לציין שכאשר אנחנו יחד, טוב לנו ונעים לנו האחד בחברת השני. כיף לנו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, רוצה אותי וכשאני איתו אני מרגישה שדבריו כנים. הבעיות נוצרות כל פעם מחדש כאשר אני מרגישה אי שוויון במערכת היחסים, אני מתגמשת, מתחשבת, באה לקראתו והוא בצורה אלגנטית מצליח להתחמק מחובותיו בתואנות שונות. לאחרונה התחלתי לדאוג עוד יותר משום שהתחלתי להצדיק אותו אפילו. זה קרה כאשר אמי שאלה אותי "למה את כל הזמן נוסעת אליו, שיבוא גם הוא קצת"? עניתי לה: "אבל אמא, הוא עייף ותשוש לאחר יום עבודה". ממש קולו דיבר מגרוני. אבוי לי אומרים שכל קשר הוא פשרה, התגמשות והגעה לעמק השווה. עד כמה? מה הגבול? מה המלצתכם? האם להמשיך את הקשר? האם יש סיכוי שהוא ישתנה? האם מישהי הכירה בחור שהתנהג כך? 3 המקרים שהבאתי להלן (ויש עוד הרבה אך אני לא רוצה להלאות אתכם) הן דוגמה לגורמים שיוצרים מתח וחיכוך בינינו. שמתי לב שהכל נחמד בינינו כל עוד שאני באה אליו, בזמן המתאים לו, כאשר אין לי "בקשות מיוחדות". כאשר הוא צריך להתאים את עצמו אלי, לרצונות שלי (שיבוא אלי), לאירועים שלי (יום הולדת של חברה)- מתחילות הבעיות............... ראוי לציין שכאשר אנחנו יחד, טוב לנו ונעים לנו האחד בחברת השני. כיף לנו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, רוצה אותי וכשאני איתו אני מרגישה שדבריו כנים. הבעיות נוצרות כל פעם מחדש כאשר אני מרגישה אי שוויון במערכת היחסים, אני מתגמשת, מתחשבת, באה לקראתו והוא בצורה אלגנטית מצליח להתחמק מחובותיו בתואנות שונות. לאחרונה התחלתי לדאוג עוד יותר משום שהתחלתי להצדיק אותו אפילו. זה קרה כאשר אמי שאלה אותי "למה את כל הזמן נוסעת אליו, שיבוא גם הוא קצת"? עניתי לה: "אבל אמא, הוא עייף ותשוש לאחר יום עבודה". ממש קולו דיבר מגרוני. אבוי לי אומרים שכל קשר הוא פשרה, התגמשות והגעה לעמק השווה. עד כמה? מה הגבול? מה המלצתכם? האם להמשיך את הקשר? האם יש סיכוי שהוא ישתנה? האם מישהי הכירה בחור שהתנהג כך? 3 המקרים שהבאתי להלן (ויש עוד הרבה אך אני לא רוצה להלאות אתכם) הן דוגמה לגורמים שיוצרים מתח וחיכוך בינינו. שמתי לב שהכל נחמד בינינו כל עוד שאני באה אליו, בזמן המתאים לו, כאשר אין לי "בקשות מיוחדות". כאשר הוא צריך להתאים את עצמו אלי, לרצונות שלי (שיבוא אלי), לאירועים שלי (יום הולדת של חברה)- מתחילות הבעיות............... ראוי לציין שכאשר אנחנו יחד, טוב לנו ונעים לנו האחד בחברת השני. כיף לנו. הוא טוען שהוא אוהב אותי, רוצה אותי וכשאני איתו אני מרגישה שדבריו כנים. הבעיות נוצרות כל פעם מחדש כאשר אני מרגישה אי שוויון במערכת היחסים, אני מתגמשת, מתחשבת, באה לקראתו והוא בצורה אלגנטית מצליח להתחמק מחובותיו בתואנות שונות. לאחרונה התחלתי לדאוג עוד יותר משום שהתחלתי להצדיק אותו אפילו. זה קרה כאשר אמי שאלה אותי "למה את כל הזמן נוסעת אליו, שיבוא גם הוא קצת"? עניתי לה: "אבל אמא, הוא עייף ותשוש לאחר יום עבודה". ממש קולו דיבר מגרוני. אבוי לי אומרים שכל קשר הוא פשרה, התגמשות והגעה לעמק השווה. עד כמה? מה הגבול? מה המלצתכם? האם להמשיך את הקשר? האם יש סיכוי שהוא ישתנה? האם מישהי הכירה בחור שהתנהג כך?

כל יועץ זוגיות מתחיל היה אומר לך לחפש מישהו אחר.

שלום מלאכית קחי בחשבון שזה לא ישתנה וזה אופי ואם את מוכנה להקריב את עצמך תקריבי זה אופי של בחור כבד שלא מוכן להתאמץ יותר מידי תעשי ניסיון ואל תלכי אליו תראי אם הוא יבוא אליך תגידי שאת עיפה מאוד ותחזרי הביתה תראי מתי הוא ישבר ויבוא אליך מה שלא מסתדר לי זה אם הוא עובד לידך למה אחרי יום עבודה הוא לא בא אליך יושבים יחד אוכלים ארוחת ערב אצל ההורים שלך זה יכול להיות לפחות פעמיים בשבוע מן סידור כזה וזה נחמד ,יש גם משהו שלדעתי קצת מציק ברגע שהוא אמר לך על יום ההולדת שהוא יבוא את לא צריכה לחשוב אם הוא בא בכיף או בכח לא ללחוץ יותר מידי בי