שאלה

הכרתי בחור לפני כחודשים, אשר לא מצליח לפתח קשרים חברתיים או רומנטיים, הוא בודד רוב הזמן, הוא מדוכא הרבה, אין לו חברים כלל, אפילו עם משפחתו הוא אינו מתקשר. הוא בא ממשפחה הרוסה לגמרי, הוא חי בפנימיות, והוא טוען שאינו יודע לאהוב. הקשר בינינו התחיל בידידות, הוא התחיל להתקשר אליי ולפגוש אותי המון, הוא דיבר רק איתי שיחות עמוקות, הוא קנה מתנות, הוא כל כך התלהב מהקשר ואני נסחפתי לתוך קשר רומנטי, במקביל הוא החל ללכת לטיפול שיחות. היחסים המיניים היו קרים ומכניים, שם הרגשתי את הבעיות. הוא רצה להיות הרבה לבד, אך הוא נתן לי כל הזמן הרגשה מדהימה והרגשתי נאהבת מאד. (למרות הבדידות שלו). לאחר חודשים הוא סיפר לי כי אני נפלאה אך, טען שאינו יכול להמשיך את הקשר, הוא דיבר אליי ברוע, בקור (כאילו אדם אחר) ובנוסף ביקש שלא אתקשר יותר, ללא שום הודעה מוקדמת, הוא קם ויצא לי מהחיים ורק יום קודם הייתי כל עולמו, הוא חזר להיות בודד ועצוב, ומסתגר, ואני לא יודעת איך לתקשר איתו ואין לי מושג ממה הוא סובל. האם יש טעם להתקרב בחזרה? ממה הוא כל כך מפחד?

אין תשובה ברורה לשאלתך אלא רק השערות וניחושים. יכול להיות שהוא פוחד מקשר ומחויבות וכשראה שהקשר מתהדק נבהל ונסוג. יכול להיות שהוא מעדיף את הלבד ואין לו את המיומנות החברתית של איך לפתח קשר איך לקדם אותו ואיך לנהוג עם אישה בכלל. אפשרות נוספת היא שכל זה נובע מבעיה נפשית כל שהיא ואז כל נסיונותיך להתקרב שוב יהיו כרוכים באכזבה נוספת. יש הגדרה פסיכיאטרית שנקראת אישיות סכיזואידית והמאפיינים שלה מאוד דומים לאיך שאת מתארת את הבחור ( נטיה להתבודדות וקשיים ביצירת קשרים) , אני לא פסיכיאטר ולא מתימר לאבחן אותו אבל זה נראה מאוד דומה.

יש לעניות דעתי ליצור קשר עם הבחור ולשוחח איתו ולתת לו ביטחון שהוא יכול לסמוך עליך ןלאט לאט להשתחרר מהסגר שוא נמצת וזה רק אם יש לך סבלנות לתקופה של ששה עד שמונה חודשים שבהם תדברי ותתני לו ביטחון.יש עוד אופן שכדאי לבדוק אם פגעו בו שהיה קטן או השפילו אותו.זיכרי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלאו,בהצלחה.

האם יש שם לתופעה הזו? האם זה משהו מוכר? הייתי רוצה לקרוא על זה קצת חומר.