אהבה עצמית= קבלה אמיתית

כמעט בכל מאמר, כתבה, מחקר וכו' העוסקים באושר ובחיים טובים - מדברים אל אהבה עצמית. כלומר, אהבה עצמית, קבלה אמיתית של עצמנו היא המפתח לאושר. מי שאוהב את עצמו באמת, העולם יאהב אותו. ברגע שאנו אוהבים את עצמנו, העולם הופך למקום אוהב יותר עבורנו וכך אנו זוכים גם לאהבת הזולת באשר היא, כולל זוגיות טובה. יש לי כמה שאלות: 1. מהי בכלל אהבה עצמית? כיצד היא באה לידי ביטוי בחיי היום יום? למה ממש מתכוונים כאשר אומרים "אהבה עצמית"? 2. האם אהבה עצמית היא מיומנות נרכשת? 3. לי אהבה עצמית מתקשרת עם הערכה עצמית. כיצד אדם יכול לחולל שינוי בדימוי ובהערכה העצמיים שלו? יש לי לא מעט דברים שאני עושה עבור עצמי ורציתי לדעת האם הם מעידים על אהבה עצמית: 1. אני קוראת המון ומרחיבה את ידיעותי בתחומים שבהם אני מתעניינת 2. אני דואגת לטפח את המראה החיצוני שלי: ניקיון, לבוש יפה ונוח וכו'... 3. אני מגינה על עצמי מפני דברים שנראים לי שליליים 4. אני מתרחקת מאנשים שחברתם לא נעימה לי ויוצרת חברויות עם אנשים שעושים לי טוב 5. אני מציבה גבולות לאנשים מסביבי בכדי לחיות בצורה נעימה 6. אני מפרגנת לעצמי פינוקים: הצגה, חוג, קניות וכו' ראוי לציין שלמרות כל זאת אני לא מרגישה שאני מקבלת את עצמי כמו שהייתי רוצה ואני מאוד רוצה להשתפר בכך. זה נובע בעיקר מ-2 דברים: 1. הייתי רוצה להיות יותר רזה ואני מאוד מתקשה לרדת במשקל משום שאני אוהבת לאכול (מודה), קשה לי להפתר מהרגלים רעים (שוקולד, ארוחות בשעת לילה מאוחרת וכו'). למרות שאני יודעת את הדרך, קשה לי ליישם אותה. 2. ציפיתי שתהיה לי הצלחה תעסוקתית גדולה יותר מאשר יש לי בפועל. אני כל הזמן מנסה להגשים את מטרותי בתחום התעסוקתי אך לא ממש מתקרבת למה שאני רוצה. שני הדברים הללו בעיקר מעיבים על רמת שביעות רצוני בחיים, על האושר שלי. יש דברים שבהם אני אוהבת את עצמי, מקבלת את עצמי, מטפחת את עצמי ויש דברים שלא. האם באמת הדרך לאושר אמיתי הוא קבלה עצמית טוטאלית?

בס"ד מאושרת מינוס, שלום לך הרשי לי לסתור את כל רב מה שנאמר ונכתב בנושא זה, ולומר לך שבכדי להיות מאושרת את צריכה להיות ב"נתינה טוטלית" אנחנו משמשים ככלי שרק אם נרוקן אותו וניתן ממנו לאחרים אז הוא יוכל להתמלא שוב זהו מעגל בלתי פוסק הנתינה בסופו של דבר תגרום לך להצפה באושר פנימי זהו מעגל שיגרום לך רק לרצות לתת, אומרים חז"ל: אין אדם מת וחצי תאוותו בידו" כלומר אדם אפילו בסוף ימיו לא יגיע אפילו לחצי ממה שהוא התאווה לו. המילוי הזה באהבה עצמית הינו רק אשליה רגעית וזמנית שלא תגרום לך אושר לעולם משום שאדם בעצם מהותו אינו יכול לשבוע ממנה כמו שלימדונו חז"ל. נסי פעם אחת לעשות מעשה של חסד או נתינה כלשהי למישהו שחסר ותרגישי איך זה ממלא אותך, אבל התנאי ההכרחי לאושר המלא הזה הוא שאת נותנת -לצורך נתינה בלבד ולא לצורך זה שיהיה לך טוב עקב כך. נסי אפילו לחייך לאחרים כשאת אומרת שלום או בוקר טוב-בשביל לעשות להם טוב, וזה יחזור אלייך כמו בומרנג. שיהיה לך רק טוב והרבה אושר, עדי