חייבת לשמוע דיעה.....

שלום, אני בת 24 ויש לי חבר בן 25, אנחנו יוצאים כבר 8 שנים כמעט. עברנו תיכון, צבא ועכשיו אנחנו לומדים יחד באותה פקולטה . יש לי כמה בעיות/שאלות שאני מנסה להתמודד איתם כבר תקופה ולא מצליחה... אנחנו אוהבים אחד את השני ואפילו כבר התחלנו לדבר על חתונה אך לא פעם ההרגשה היא שתופעת ה"מובן מאליו" משתלטת עלינו. עכשיו בתקופת הלימודים זה נהייה עוד יותר מובן מאליו .כשאני רואה אותו מכיר אנשים בונה קשרים (הוא בן אדם מאד חברותי) זה מאד קשה לי כי אני רואה שהוא מגלה עניין באחרים ולא בי בשיחות איתם הוא מאושר כשבשיחות איתי הוא רציני. למרות שהוא כל הזמן מציין שהוא לא יכול בלעדי ולא יכול לראות עצמו בלעדי ושאף אחת הוא לא יאהב כמוני זה לא עוזר. הייתי בן אדם מאד חברותי ונחמד אבל מתחילת הלימודים לא ממש התחברתי לחברים/ות החדשים/ות שלו כי הם לא מצאו חן בעיני וזה השפיע על היחסים ולעיתים גרר מריבות. אם הוא הולך ללמוד איתם או משיג מהם חומר לימודי אני לא מבינה מה הבעיה לקחת ממני או ללמוד איתי, הרי אנחנו לומדים אותו דבר... מה הוא מחפש אצלכם/אצלן שאין אצלי.. הפכתי להיות בן אדם בלתי נסבל גם עבור עצמי, הפכתי לצינית, עוקצנית, לחסרת סבלנות. אני מרגישה שהפכתי לבן אדם מגעיל קשה ומתוסכל. ניסיתי בכל כוחי להתחבר לחבריו על מנת לשפר יחסים, ניסיתי לקבל את האני החדש שלו, את השינויים בכלל , את האוירה אבל זה עבד לתקופה קצרה. לפני מס ימים שוב נשברתי וזה התבטא בהרגשה של "מה קורה לי לעזאזל..." וכמובן בהתקפת בכי. מה גם שאנחנו מקיימים יחסים פעם בשבועיים בערך והוא בן אדם שסקס מאד חשוב לו לכן זה מתסכל אותי עוד יותר.. מה קורה לו,לי ,לנו. בגלל הלימודים אנחנו רואים אחד את השני כל הזמן ויכול לצאת מצב שאנחנו מעבירים ימים ללא נשיקה ואפילו לא חיבוק וזה עוד יותר הופך אותי לאדם מגעיל. הלחץ של הלימודים גם לא מוסיף. דיברתי איתו על זה והתנצלתי על היותי בילתי ניסבלת והוא הודה שכנראה הוא לא מעריך אותי מספיק ולוקח אותי יותר מידי מובן מאליו אבל זה לא עוזר לי לשפר את ההרגשה שבה אני חיה. אני חושבת להפסיק את הלימודים ולעבור למקום אחר רק כדי לשמור על מרחק ולשפר יחסים. אני מתחילה לחשוב שבגלל שהמובן מאליו שככ שולט עלולה להופיע מישהי הרבה יותר חייכנית, מקבלת וטובה שתראה לו דברים אחרת. הביטחון שלי נעלם לחלוטין ואני מרגישה שזה מוציא ממני את כל הכח להתמודד עם מעמסה נפשית שכזו... איך אני עוזרת לעצמי לא לקחת דברים ככ קשה, להתחבר עם אנשים ולחזור למה שהייתי לפני כן.... מאד קשה לי ואני לא רוצה לאבד את החבר שלי...

שלום דקלה אני חושבת שהבעיה נובעת מזה שבאמת אתם ביחד במשך כל היום ואנו הנשים מאוד רגשניות וגם קנאיות מה לעשות לכן אני היתי מציעה לך ללכת ללמוד במקום אחר גם תתגעגעו אחד לשני, בעלי טיפוס מאוד חברותי ואני פחות למרות שאנו לא עובדים יחד בהתחלה היה לי קשה לקבל את זה הם כמו משפחה בעבודה והיתי כל הזמן כועסת היום השלמתי עם זה ויותר קל לי ואני מבינה שזה הוא ולא אשנה אותו בי

מתחת לפני השטח, נראה כי הקשר ביניכם הגיע לסיומו. הוא מחפש את המשהו האחר, כי הוא השתנה ויש לו "אני" חדש. וכמו שאת מרגישה, אכן יבוא היום בו יכיר גם את המישהי האחרת. מישהי שמתחברת יותר טוב עם החברים שלו, מישהי שונה ממך. מישהי שהיא אתגר, שהיא לא "מובנת מאליו". אולי הוא כבר הכיר? את צריכה ללכת הלאה בחיים, להבין שהקשר הזה כבר נגמר.