רגשות אשם

בעבר למדתי שפה זרה ברמה אקדמית. למדתי קרוב לשלוש שנים בהן צברתי חובות (של עבודות וכו' - לא של כסף) שלא יכולתי לעמוד בהם ועזבתי את הלימודים. בינתיים הלכתי לעבוד ובתוך משרה מלאה שכחתי לגמרי את הלימודים - מה שלא הפריע להורים שלי לשבת עליי למה לא סיימתי אותם. החברה שבה אני עובדת עומדת כנראה בפני סגירה, ואני חושבת ללכת עם הציונים שיש לי מהלימודים הקודמים ולהסב אותם למקצוע לפי בחירתי, כמובן כולל השלמות שאצטרך לעשות. עכשיו ההורים שלי מתמקדים בלגרום לי להרגיש אשמה על כך שבזבזתי להם את הכסף ושקודם אסיים את הלימודים הישנים לפני שאתחיל בחדשים. לא עוזר מה שאני מנסה להסביר להם שאני היום במקום אחר מבחינת מקצוע שברצוני ללמוד (הייתי צעירה מאד כשהתחלתי והלכתי אחר הזרם), ומבחינת זה שהשפה הזרה שלמדתי לא שגורה כמו שהיתה ואני לא יודעת איך אתחיל לקרוא 10 ספרים ואכתוב עבודות בנות 15 עמודים כל אחת - מה גם שכמו שאמרתי אינני מעוניינת במקצוע הזה וקשה לי לעשות דברים מתוך הכרח. אז מה קודם למה? רגשות האשם שההורים נוטעים בי על המקצוע הישן שלא סיימתי? או להסב את מה שעשיתי למקצוע אחר לפי בחירתי (כמובן שחלק מהקורסים יוכרו וחלק לא). אשמח לתשובה כי באמת אינני יודעת מה לעשות בנידון.

שלום לדעתי "בזבוז" כסף על לימודים שאינם רלוונטיים יותר, זה חלק מהתבגרות ומהחיפוש אחר הדבר הנכון. איך אפשר בגיל צעיר לדעת בדיוק מה אנחנו צריכים ללמוד וכיצד נתגלגל בחיים. יש אנשים שעושים הסבה אחרי 7 שנות לימוד אוניברסיטאיות, אז מה? לדעתי הוריך טועים אך קשה לשכנע אותם בכך ואולי גם אין צורך, את צריכה להמשיך את דרכך בלימודים על פי הבנתך, כי רק את יודעת מה נכון לך, בעוד שהשיקולים של הוריך הם יותר כספיים והם תמיד הרי יודעים " מה נכון לבת שלהם..." וזאת בעיה ... המשיכי לפי הבנתך, כפרה על הכסף.. יש אנשים שמאבדים סכומים יותר גדולים בעסקאות לא נכונות או כי נגנבו וכו... תשתדלי להתגבר על רגשות האשם...