פרנסת משפחה

אנחנו משפחה של 5 נפשות- אבא, אמא, 3 ילדים (הילדים בשנות ה-20 לחייהם). אבא שלי, אדם בן 55 לא עובד כבר 8 שנים או יותר. הוא הביא את עצמו למצב מאוד מסובך מבחינה תעסוקתית ועוד יותר מבחינה נפשית. מצב שמשפיע מאוד על הלך רוחו ועל המשפחה שלנו. ההכנסה היחידה הקבועה והאמיתית שלנו היא מהבטחת הכנסה- 2000 ש"ח. מדי פעם, יש הכנסות נוספות (פעם ב....) מאיזו עבודה שאבי עשה. ככה קשה לחיות ולקיים בית. אבי נקלע למצב הזה מצירוף של כמה סיבות, לדעתי (וחקרתי את הנושא הזה רבות): 1. חוסר התמדה- במהלך חייו הצעירים יותר הוא עבר הרבה מעבודה לעבודה וכל מי ששילם לו שקל אחד יותר, הוא הסכים לעבוד איתו. הוא ראה בעבודה רק כמקור לכסף וזו טעותו משום שעבודה היא גם מסגרת חברתית- תעסוקתית, מקום שנותן ביטחון סוציאלי וכו'. הוא בחר תמיד עבודה לפי הכסף. 2. חוסר חשיבה על העתיד- לאבי יש מקצוע מתחום עבודת הכפיים. הוא לא חשב על כך שיבוא יום וכוחו כבר לא יהיה במותנו (כמו היום). בזמנו הוא היה צעיר ולכן החליף עבודות וחשב שתמיד יהיה לו ביקוש בשוק. הוא היה צריך להתמיד במקצועו במקום אחד וכך במהלך השנים עם נסיונו הרב לקבל תפקידים של מנהל עבודה, מפקח על..- תפקידים שבהם יוכל לתרום מנסיונו המקצועי ולא לעבוד פיזית כל היום. 3. בחירות מוטעות- במהלך חייו היו לו הצעות עבודה טובות אך פעם הוא סירב מסיבות שונות. למשל: הוא סירב לעבודה מעולה בגלל שהוא היה צריך להעתיק מקום מגורים בעקבותה. 4. חלום מטומטם- אבי תמיד חלם לעבוד במקום כלשהו (איזשהו מפעל גדול) ולכן בכל מקום שעבד לא היה מרוצה כי רצה רק את המקום ההוא. כל אפשרות אחרת נחשבה בעיניו "נפילה" ודווקא למקום הזה הוא לא הצליח להתקבל. 5. חוסר התמודדות עם המצב בשוק היום- כידוע לכולנו המצב בשוק התעסוקה כיום הוא לא מזהיר. המשכורות לא גבוהות. לאבי קשה להתמודד עם זה. כאשר הוא מגיע לראיונות הוא תמיד "נופל" בגלל השכר שהוא מבקש. הוא אומנם מבקש שכר סביר לידע ולניסיון שלו אך זה לא מתאים למה שהשוק מוכן להציע. קשה לו להתמודד עם העובדה שיצטרך להתחיל עבודה ב-3500 ש"ח (השכר המוצע לו בד"כ פלוס מינוס). הוא תקוע בעברו, בימים שבאמת הרוויח משכורות מעולות. הוא לא מצליח לקבל את המציאות החדשה. 6. החיפוש אחר מקום "מסודר"- דווקא בגיל שלו כיום אבי מחפש לעבוד במקום מסודר, עם תנאים, מקום מוכר. היום הוא מבין שזה חשוב אבל לדעתי זה מאוחר. במקומות עבודה לא ממהרים לקלוט אדם בן 55. חברים שלו כבר מתחילים לצאת לפנסיה בגיל הזה והוא עדיין מחפש עבודה........... ועוד במקום מסודר. קשה לו להבין שהיום הרבה אנשים עובדים למחייתם מבלי לחשוב על תנאים סוציאלים וכו'. לחשוב על כך זו פריבילגיה, והוא במצב של מלחמת קיום ולא של פריבילגיות. 7. הבטחת ההכנסה- לדעתי הבטחת ההכנסה רק הזיקה לאבי משום שהיא מונעת ממנו להתמודד עם החיים. כאשר מציעים לו שכר של 3500 ש"ח הוא משווה את זה להבטחה וזה גורם לו לחשוב: "אלך לעבוד כל החודש רק בשביל עוד 1500 ש"ח?". ההשוואה הזו רק מזיקה לו. 8. התקווה שלו- אבי היה רוצה להמשיך לקבל את הכסף מהבטחת הכנסה ולעשות כסף מהצד בעבודות זמניות. בתכל'ס זה לא קורה. עצם הרצון הזה מכעיס אותי ואין לו אחיזה במציאות. לסיכום, המצב מאוד מורכב, מסובך, סיפור של בחירות מוטעות וראיית חיים לקויה- לאורך כל הדרך... היום, אבי התעורר, התפכח ורואה יותר את הדרך הנכונה אך מאוחר מדי. הגיל שלו והמציאות העכשווית מקשים עוד יותר. התוצאה היא שהוא מאוד מתוסכל, עצוב, פסימי, לא יכול לאפשר לעצמו חיים שרצה, חושש מאוד מהעתיד, מהזקנה כי אין לו פנסיה. אני והאחים שלי מנסים לעזור ככל יכולתנו (נפשית וכלכלית) אך גם אנחנו בתחילת דרכינו, עם משכורות לא גבוהות, רוצים לבנות את חיינו, כמובן אין לנו עזרה ממשית מההורים וזה קשה. שעצם העובדה שכולנו עדיין גרים בבית, מגדילה מאוד את ההוצאות ולא תורמת למצב. אני מאוד רוצה שהמצב ישתנה אך לא מצליחה לשנות כלום. אכפת לי רק מדבר אחד: הייתי רוצה שלהוריי יהיה שקט נפשי. החיפוש המתמיד אחרי פרנסה ממש מיגע, הדאגה המתמדת של אבי, החיים בחוסר ידיעה מאוד קשים. האם יש תקנה? האם יש דרך שאוכל לעזור? מה אפשר לעשות כדי לשפר את המצב? האם יש סיכוי לאבי להשתנות? לשנות את חייו? ראוי לציין שאבי אדם חרוץ, אכפתי, איש משפחה, אדם טוב לב שבגלל בחירות מוטעות הגיע לאן שהגיע והיום כשהוא מבין את טעויתיו הוא מתקשה לשנות את גורלו. כיצד אפשר לעזור לו?

שלום דר': מה כוונתך באומרך שהסיוע צריך לבוא מסוכנויות ציבוריות, כמו הביטוח הלאומי או מי שיהיה באזור הזכיין של תכנית "וויסקונסין"? איך הביטוח הלאומי יכול לעזור? מהי תכנית וויסקונסין? שאלה שניה: האם עזרתם של הילדים במימון לא מפחיתה את הלחץ ויוצרת תופעה הפוכה, כאילו המצב יחסית טוב אך בעצם אין לכך אחיזה במציאות?