הפחד הנורא מהתחייבות

שלום, אני וחבר שלי כבר מס' שנים יחד. העלתי בפניו את הרגשתי לגבי הקשר. אני מרגישה שהוא לא ממש רוצה למסד את העיניינים (הוא בן 30 ואני בת 24). יש לי הרגשה שהוא כל כך לא סגור על עצמו, מה שמשפיע עלי ועל הקשר בכלל. אני כל הזמן מפחדת שהוא יעזוב אותי. הוא לא מעלה את העניין מיוזמתו בדרך כלל, ורק כאשר אני מרגישה שדברים הם לא כמו שהם צריכים להיות, מתנהלת שיחה בנושא, שלא נגמרת בפתרון או תשובה חד משמעיים. הוא הודה שקשה לו עם עניין המחוייבות, ולטענתו זה לא קשור דווקא אלי, אלא זו בעיה בו. השאלה היא מה עושים? מצד אחד להמשיך להיות איתו זה כמו לחיות על "זמן שאול" ללא וודאות או ביטחון, מצד שני לעזוב, זה צעד מאוד קשה עבורי. נ.ב יש לציין שאנו לא גרים יחד. בבקשה תעזרו לי? האם נכונה האמונה כי אדם מרגיש את ה"אין" רק כאשר האהוב/ה לא בסביבה? האם נתק זהו הצעד החכם?

עצה בגרוש... לחברך נוח איתך במצב הקיים, ולא רוצה לשנות זאת. ככל שיעבור הזמן את תקשרי אליו יותר ויותר ויהיה לך קשה להתנתק ממנו. גבר בן 30 אמור לדעת מה הוא רוצה מהחיים שלו, ועד כמה שזה כואב, הוא כנראה לא רוצה אותך כבת זוגו לחיים, אלא כי נוח לו כרגע ואולי הוא ימצא משהו יותר טוב ממך. בקשר לשאלה שלך על כך שירגיש בהעדרך אם תפרדי ממנו: אם אכן תיפרדי ממנו ולו איכפת וירצה להיות איתך הוא יבוא אחריך... ואולי אפילו יחליט להתחתן איתך, אך זה בתנאי שאם תיפרדו לא תנסי ליצור איתו קשר (לא טלפוני, לא לשלוח א-מאיל לא כלום.. ( כי אחרת הוא ידע שאת שם בשבילו)). בכל מקרה, אני חושבת גם אם תזכי להצעה שלו בצורה כזאת זה לא דבר כל כך טוב, כי יכול להיות שהוא ירגיש בודד ומיואש ולכך יציע, וזה לא יבוא ממנו כי הוא רוצה אותך, מה שנקרא "באש ובמים". את צעירה, ויש הרבה גברים שמוכנים להתחייב לקשר רציני, אז את לא צריכה להתקע ולבזבז את זמנך על מישהו כמוהו. בהצלחה!