פרידה
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב! עד לפני מספר ימים הייתי עם חברתי כ-שנה וחצי. לפני כשלושה שבועות התחלתי להתנהג ולדבר בצורה נוראית ,עשיתי פרצופים וכו',עד שלבסוף החלטתי להיפרד ממנה.לאחר כיומיים התחלתי להבין מה עשיתי ורציתי לחזור אך חברתי כבר לא רצתה .כעת אני יושב ומטלפן אליה ללא הרף בכדי שנחזור אך היא טוענת שהיא צריכה קצת זמן לבד מכיון שהיא מאמינה שהדבר יחזור על עצמו.הרגשתי היא, שהיא החליטה לסיים את הקשר ויהי מה,משהו שאני פשוט מסרב לקבל ואני ממשיך להתקשר אליה מאחר ובכל פעם שאני מתקשר היא אומרת עד כמה היא אוהבת ומתגעגעת וזה מה שנותן לי את הכח. עמוק בפנים אני יודע שזה נגמר אך אני מתקשה לישון ומתקשה לתפקד ,האם זה עניין נורמלי?האם הכאב העצום הזה נגמר בשלב מסוים?
שלום רב, מתוך מה שרשמת אני מרגיש בקלות את כאבך, שהוא טבעי ונורמלי, ואת תחושת ההחמצה, שמעלה את רמת החרדה והבלבול, שגם זה טבעי ונורמלי. נראה מהמעט שמסרת כי ההתיחסות לחברתך היתה הווריאצייה האישית שלך למה שאפשר לכנות "כוחנות", או "צורך בשליטה": רצית להרחיק - אז התעמרת בה. כעת רוצה לקרב - אז תלחש לה כמה מילות חיבה... וכו' וכו'. כולנו רוצים שיהיה לנו "יו-יו" ביד; זה נורמלי, כל עוד מדובר במינון סביר, שמתאים לשני הצדדים שבצמד. במקרה שלך - היא החליטה שזה לא מתאים. ומה שיש לך מזה, מלבד התחושות המכאיבות של עכשיו - זו היכולת ללמוד על הנטייה הטבעית שלך ולדעת לרסן אותה להבא. לקחים אישיים הם משהו חשוב, וחלק ממהתבגרות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
