שיקום

שלום רב, מה שכתבת - נכון, לפעמים. לא תמיד. אינני יודע אם זה אכן תלוי בתקופת השיקום הקצרה מדי, או שתלוי באופן הלא מוצלח שבו מתבצע תהליך השיקום. מכל מקום, אין מה לבוא בטענות למעסיקים. בד"כ יש לאלו שמקבלים את המשוקמים לב מספיק רחב, וסבלנות מספיקה - אלא שהם צריכים לנהל עסק, ולא מוסד של גמילות חסדים. מי שאינו מתאים ומצדיק את משכורתו המלאה, לא יכול להשאר. זה 'חוק ג'ונגל', אבל לדעתי חוק טוב, כי הוא מציב רף נכון ואמיתי של החיים. אז מה עושים? אני מציע למי שיכול, מבחינה משפחתית, שלא להיות תלוי בפקידי השיקום ובתמיכות, אלא להתארגן מבחינה משפחתית לתהליך שיקום עצמאי. ליוויתי מספר גדול של אנשים כאלו, כאשר תקופת השיקום ועניין הסכום של ההשתכרות נבנו באופן משותף עם המשפחה ועם מי שבו היה מדובר. גם תהליך הליווי של השיקום חשוב, ועוד יותר חשובה זו בניית המוטיבציה והאחריות אצל מי שעובר את התהליך. הכל ביחד - זו פעילות מורכבת מבחינה מקצועית, ויש לקחת בחשבון שהממשלה ופקידיה, למרות כישוריהם ורצונם, אלא בשל העומס עליהם - אינם תמיד יכולים לבצע זאת. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם