מבוכה ממושכת..
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום רב. אינני יודעת באם תוכל לעזור לי (הלוואי) כי זה נמשך כבר שנים. אני אישה דתיה נשואה ולעיתים הולכת להתפלל בעזרת נשים בביהכנ"ס. כשלפתע אני רואה במו עיני איך גברים (לא כולם) מידי פעם מרימים את ראשם ומביטים בי בלי שום בושה. מה שהיה כבר השיא, שלפני שבועיים רב ביהכנ"ס כבן 70 (הייתי בשוק) מרים את ראשו וגם הביט בי כמספר שניות. הייתי במבוכה רבה מאד, אני תמיד מרגישה כאילו מביטים בי לרעה. שיתפתי את בעלי והוא אמר : אז מה אם מסתכלים סימן שאת יפה מאד ומושכת. אני תמיד חושבת שאם מעיזים באמצע התפילה להעיף אלי מבט - זה רק במוכן שלילי, כאילו "מסמנים" אותי. אני עובדת עלעצמי ומנסה להתעלם מהאנשים אך זה קשה מאד. זה הסיבה שאני גם לא באה כל שבת. גם בלתי אפשרי שלא לבוא בכלל כיוון שבעלי מתפלל באותו ביהכנ"ס, ואיפה החגים, ותפילת יזכור שחייבים לומר.? מה עושים, איך עלי להתנהג להרגיש טוב ולמה מביטים רק אלי, אני הרי לא עיוורת , אני רואה זאת במו עיני?. איך לנהוג????? - בתודה - עינת.
שלום רב, מה שקורה איתך יכול בהחלט להיות מוסבר באמצעות תופעה ידועה, שנקראת: פחד מהצלחה. בעוד שגברים רבים נכנסים לאימפוטנציות רוחניות (וגם לא רק...) עקב ה'פחד מהכישלון', הרי שנשים רבות מתפקדות עם קשיים דומים למה שתארת - עקב ה'פחד מההצלחה'. כנראה, לאור דברי בעלך, המבטים החודרניים הינם עקב 'הצלחתך' למשוך תשומת לב עקב היותך נאה. יש לך ודאי ידע רב ממני, למה דבר כזה יכול לערער את ההרמוניה האישית או הזוגית שלך. יתכן ומדובר בחשש שלך, ממה שיאמר או ירגיש בעלך. יתכן וזה, בעצם, ממה תתרגישי את, ותאמרי לעצמך... ואם אכן כך הדבר, הרי שתהליך שיחרור מתוך כל המורכבות המעיקה הזו מצריכה מסע פסיכולוגי אל תוך ה'עצמי' שלך. ואחר כך, עם או בלי בעלך - אל תוך הזוגיות והמיניות שלך. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום רב. ברצוני "לחדד" את שאלתי/בעייתי. ברגע שמספר גברים מעיזים להרים את ראשם אלי - אני מרגישה כל הזמן ותמיד ואינני מסוגלת להשתחרר מהרגשה זו - שהם מביטים בי במובן שלילי ולאו דווקא מתוך התלהבות ממני. מה שהיה השיא לפני כשבועיים, שמדוע רב ביהכנ"ס שהוא רב הקהילה, גבר כבן 70 בערך מעיז להרים את ראשו ולהביט בי למספר שניות ארוכות, שהוא יודע שזה לא צנוע וכו', איך אדע ואולילעולם לא אדע אם מביטים בי במובן חיובי של הדבר ולא כאילו "מסמנים" אותי???. עובדה, אני חוזרת עצובה ומודכאת מביהכנ"ס.אגב, אני לא כל"כ צעירה, אני כבת 40. מחכה לתשובה ותודה רבה לך - עינת.