בת 20 ומעולם לא התנשקה...
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
ד"ר שלום... הבעיה שלי היא כזאת: אני כבר בת 20, אך מעולם לא התנשקתי עם אף אחד שלא לדבר על חבר או דברים מעבר לזה... אני מתביישת לספר לאנשים על החוסר ניסיון המוחלט שלי כי מין הסתם זה לא מצב מקובל כל כך... ואני כן רוצה שיהיה לי מישהו מצד אחד, אבל מצד שני אני מרגישה שלא תמיד בא לי להיות חלק מקשר כי זה כרוך בכל כך הרבה... מעולם לא היו לי קשרים עם ידידם בנים, ומעולם אפילו לא התקרבתי למצב בו היה לי חבר, כך שבעצם זה לא מצב שהתנסתי בו והחלטתי שלא מתאים לי בכלל או כרגע, אלא מצב שאני נרתעת ממנו... אני לא דחויה חברתית, ונראית אפילו לא רע, כך שהחוסר ניסיון שלי לא נובע מהסיבות האלו. אנשים מתחילים איתי אבל אני נוטה לא לשתף פעולה. אני הרבה פעמים נתפסת על בחור מסויים שראיתי באוטובוס, או במסיבה, והוא נראה לי כמו החבר המושלם בשבילי, למרות שלא החלפנו מילה ואין לי מושג איך הוא באמת. רק מהמראה והתכונות שאני מייחסת לו לפי ההתנהגות, אני מניחה שהוא מושלם בשבילי. אבל לפעמים אני נעשית כל כך אובססיבית לגבי אותו בחור, שאני לא מפסיקה לחשוב עליו ומקווה שיהיה מצב שאני אראה אותו שוב ואיכשהו יקרה שניהיה יחד ונחיה באושר... בפועל, אם אני אראה את אותו בחור שוב (וקרה מצב כזה), אפילו שביליתי חודש במחשבה עליו, אני לא מסוגלת לגשת אליו ולהתחיל איתו. (וגם אם יקרה מצב שנהיה ביחד, אני בטח אדפוק את זה עם המוזרות שלי...) אני חושבת שהסיבה העיקרית לכל המצב הזה היא שאני מרגישה לא כל כךבנוח בחברת בנים, בעיקר בחברת בנים שאני מחבבת או מעריכה. בעיקר במחיצת בנים מהסוג הציני- שזורקים הערות בצורה עוקצנית ואי אפשר לדעת אם הם אמרו את זה במטרה לפגוע או לצחוק איתך. במצבים כאלו אני נעשית נורא לחוצה, לא מצליחה לחשוב ולהתנהג כמו עצמי. אני מרגישה פתאום טיפשה ולא מעניינת. אם מדברים איתי בציניות אני ישר נכנסת למגננה ולא מצליחה לשחרר- תמיד נדמה לי שהבנים צוחקים עליי ולא איתי. יכול להיות שחוסר הביטחון מולם מאוד מורגש- אני פתאום משתתקת או מתחילה להראות סימנים של חוסר נוחות. הרבה פעמים אני מראש משתדלת להמנע ממצבים כאלו, או אם במקרה נקלעתי למצב בו אני נמצאת בחברת בנים בלבד או קבוצה גדולה שנוכחים בה גם בנים אני מתרחקת משם בעזרת תירוץ כלשהו. (אני באופן כללי לא טובה במפגשים חברתיים בהם ישנה קבוצה גדולה של אנשים. אז אני נעשית שקטה ומופנמת באופן חריג, אני יכולה לשבת שעה ולא להוציא מילה מהפה, שכמובן זה רק מושך יותר אש... יש לי כמה זיכרונות לא נעימים ממצבים כאלה. אני יותר טובה בקבוצות של 3-4 אנשים.)אח"כ אני מרגישה רע עם עצמי שאני לא מתמודדת עם הפחדים שלי. אחרי כל זה- הגעתי למסקנה שגם אם יהיה לי חבר מתישהו בעתיד אני בטח לא אתנהג לידו בנינוחות ולא אהיה עצמי, ואולי אפילו אשתדל כמה שיותר להימנע ממגע ומפגשים. אני לא יודעת מה לעשות... אני נמנעת מהרבה דברים וחוויות בחיים, כי מן הסתם קשה להמנע לגמרי מהמין הגברי... אני לא יודעת למה דווקא בנים גורמים לי להרגיש חוסר ביטחון. אני הרבה יותר רגישה למה שיש לבנים להגיד עליי מאשר בנות. אני מרגישה כל כך תקועה בחיים. העברתי את כל תקופת התיכון בלי שיהיו לי ידידים בנים או חבר. אפילו שיחות של יותר מכמה דקות אני לא זוכרת שניהלתי עם בנים בתיכון. חשבתי שאולי זה ישתנה במהלך הצבא- אבל אני עדיין מרגישה כאילו אני תקועה בגיל 12- החיים ממשיכים אבל אני אכשהו נשארתי מאחור. בצבא יוצא לי לדבר עם בנים מסויימים שאני יודעת בודאות שמחבבים אותי ואין לי בעיה להיות עצמי לידם, אך אי אפשר לומר שהבעיה שלי נפתרה. עד איזה גיל אני אמשיך כך? מתיי תהיה לי נשיקה ראשונה??? בגיל 25? אני מרגישה שככל שעובר הזמן, אני יותר מפחדת להתנסות בזה, שמא מישהו יעלה על הסוד שלי- שבעצם מעולם לא עשיתי את זה בעבר... אני מרגישה חסרת אונים... מה לעשות..?
שלום רב, מומלץ שתעייני באתר שלי www.dr-yosi.com במדור: מאמרים על הסתגלות. תוכלי לקרוא שם על כמה וכמה מקרים שבהם סייעתי לכאלו שדומים לך - להכנס ל'גיל המנטלי' ו'לגיל הרגשי' המתאים לגיל הכרונולוגי שלהם. ממה שתקראי לא תוכלי לקבל מיפרט להצלחה בחיים. לא זאת כוונתי. כן תוכלי לחוש כי היו דברים מעולם, ואת לא יחידה עם התקלות שלך, ושתהליך פסיכולוגי מתאים - יסייע לך מאד.לפעמים יהיה מסע אל העבר, כדי להשתחרר מכמה טראומות או עמדות קדומות. לפעמים יהיה מסע את העתיד, בדמות סימולציות של מצבי מפגש והתנהגויות יעילות בהם. קשה כרגע לדעת מה יתאים לך, ומה יהיה המנוע שיתניע אותך. מה שבטוח - שלא כדאי שתבני פנטזיה שדי בפנייה שלך, כדי שיהיה מי מהקוראים שיש לו את נוסחת הקסם - והוא הוא אשר קורא תוך דקות או שעות את פנייתך - והישועה בדרך. לא! אין קיצורי דרך, בדומה לנוסח שאת מייצרת כלפי הבחורים באוטובוס... אבל: עם זאת, לא מדובר בהכרח בתהליך שיארך זמן רב מאד. למרבית האנשים שסייעתי שהיו במצבך, זה לקח כמה חודשים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום רונית... את ביקורתית יותר מדי עם עצמך.תמיד תזכרי שהדרך בה את רואה את עצמך מול אותם הבנים אינה הדרך שבה הם רואים אותך...ובכל זאת אני מניח שגם אם את מודעת לזה היישום בפועל אינו פשוט.בתור בחור שיש לו גם כן קשיים בהתמודדות מול קבוצות גדולות של אנשים(בנות בעיקר)אני יכול לציין שהדרך שלי להתמודד עם ביישנות היא דווקא בציניות... אל תחשבי שאת שונה/חריגה בחוסר הניסיון שלך. אני בן 24 ועדיין לא היתה לי חברה רצינית,מסתכל בקנאה מסויימת כלפי חלק מחברי שיודעים אהבה/מגע/שיתוף... יש לי תחושה שזה יבוא...זה רק יקח אולי קצת יותר זמן. כמובן שלא תזיק קצת עזרה מצדנו...בהצלחה
מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה
