אהבה , חו"ל ותעסוקה

לפני כחצי שנה הכרתי גבר, שמאוד מצא חן בעיני. אותו גבר הוא ישראלי "יורד" שגר בחו"ל כבר הרבה שנים, והכרנו כאשר הוא הגיע לארץ לביקור משפחתי. היינו בקשר בכל מהלך שהותו בארץ- חודש אחד.לא ידעתי אם יהיה לזה המשך. להפתעתי, מאז, נשארנו בקשר טלפוני ואינטרנטי. ניהלנו שיחות ארוכות והתקרבנו די הרבה. הוא לא מתכוון לגור בארץ (לפחות לא בשנים הקרובות) וברור לי שאם ארצה לממש את הקשר איתו ולחשוב על עתיד משותף, זה ברור שאני צריכה לעבור לחו"ל. מה גם, שהוא יותר מבוגר, מבוסס ואני עדיין בתחילת דרכי בחיים. מעבר לכך שיש לי התלבטות קשה האם בכלל לנסות קשר שכזה: כלומר לעזוב לתקופה את המשפחה, החברים, הסביבה הטבעית, לעזוב עבודה, לעבור לחו"ל לתקופת ניסיון ואם היא תצליח- להישאר ואם לא- לחזור. לאחרונה נוספה לי התלבטות חדשה. בחודשים האחרונים אני במיונים לעבודה בשרות המדינה לתפקיד שהייתי חפצה בו זמן רב. אני לאט לאט מתחילה לראות את חלומי (המקצועי) מתגשם. אני מועמדת למשרה שיש לי בה המון עניין ותיתן לי גם ביטחון תעסוקתי. יש לי תחושה חזקה מאוד שאתקבל לעבודה (בינתיים עברתי כברת דרך במיונים) וזה משמח אותי מאוד מצד אחד אך מצד שני זה מגדיל עוד יותר את ההתלבטות שלי לגבי אותו בחור. עד היום, לא ראיתי בכך ויתור גדול לוותר על עבודתי (הנוכחית) ולנסוע לחו"ל. מה שהיה קשה עבורי- זה בעיקר עזיבת המשפחה והחברים. כיום, כשאני בתהליך מיונים לעבודה (שהיא משאת נפשי מבחינה מקצועית) ההתלבטות והוויתור קשים עוד יותר. כל המצב מבלבל משום שלא ממש הספקתי להכיר את הבחור. הוא מאוד מצא חן בעיני ואני רואה פוטנציאל לקשר בינינו אך באיזשהו מקום זו הליכה אל הבלתי נודע. קשה להכיר אדם ולתהות על קנקנו בחודש, אפילו שלאחר מכן היו לנו שיחות ארוכות. אני חוששת מהרגע שאצטרך להכריע אם להישאר בארץ או לנסוע. אני מתלבטת על מה לשים את הדגש כרגע בחיי- זוגיות או עבודה (אני בת 28). שניהם חשובים לי ואת שניהם אני רוצה. הבחור הציע לי לבוא אליו לטיול, לחודש - חודשיים, בלי התחייבות לכלום. לדבריו, נטייל, נכיר יותר, אני אספוג אווירה, אלמד את המקום וכמובן אותו ואז אחליט אם אני רוצה להישאר. הוא כל הזמן מציג זאת כ"טיול", כדי לא ליצור מתח ולגרום לדברים לזרום באופן טבעי אך אני בתוכי יודעת שה"טיול" הוא רק אמתלה ובעצם הרעיון זה לראות אם אנחנו מתאימים. אני לא יודעת מה לעשות.הסיפור הזה טומן בתוכו קשיים: גבר שלא גר בארץ, הליכה אל הלא נודע, עזיבת משפחה, עזיבת עבודה (פוטנציאלית).האם עוזבים את כל זה רק בשביל לנסות?. הכי טבעי והגיוני זה פשוט לוותר על זה אך אני לא יודעת מה גורם לי לא לנתק עם הבחור את הקשר. אני אוהבת לדבר איתו, מחכה לטלפונים שלו והוא בראשי כל הזמן. שאלה זו כוללת בתוכה 2 תחומים גדולים בחיי ובחיי כל אדם: זוגיות ותעסוקה.(והייתי מוסיפה גם משפחה) מה הייתם עושים במקומי? אשמח להצעות

מעבר למה שענה לך מנהל הפורום , זה באמת לא לעניין לשאול קהל אנונימי מה היינו עושים במקומך. לכל אחד סדר עדיפןיות שונה בחיים וכל אחד בנוי אחרת מבחינת יכולת החלטה בפרשת דרכים כה גורלית. קחי בחשבון למשל שהנסיעה לחו"ל עשויה להיות בתחילה מין ירח דבש מלא כיפים והנאה והמשכו יכול להיות מפח נפש ואכזבה. איך תרגישי אז ביחס להחמצת הסיכוי לעבודה שהיא משאת נפשך. לי אישית קשה לומר מה הייתי עושה במקומך. ראשית, כי אני גבר ושנית כי אני הרבה יותר מבוגר ממך.