הצד האפל של חיי הרווקות המהנים בד"כ

שלום לכולם. אני הולכת לספר לכם על התמודדות, שבוודאי אנשים רבים חווים אך לא אוהבים ממש לדבר על זה. אני בת 28, חברותית מאוד ונאה מאוד, לא נמצאת בקשר זוגי כרגע. כמובן, שאני יוצאת עם גברים מדי פעם, מכירה, מתנסה אך טרם הכרתי את בחיר ליבי. בד"כ הקשרים שהיו לי עד היום היו די קצרים (המקסימום- כמה חודשים). פועל יוצא הוא שאת רוב הבילויים שלי, אני מעבירה עם חברות- גם כי אין לי בן זוג קבוע וגם כי זו בעצם הדרך להכיר גברים. אני יוצאת עם חברה/ות למועדונים, פאבים, מסיבות וכו'. בזמן האחרון ממש מאסתי בזה. מדוע? אני בגיל כזה שרוב החברות הטובות שלי (הכוונה לחברות ילדות, לחברות מהלימודים, מהצבא) ושאני אוהבת להיות בחברתן- התחתנו או נמצאות בקשרים זוגיים ולכן אנחנו כבר לא מבלות ביחד וזה די מובן. בגלל שאני בחורה אסרטיבית, שאכפת לה מעצמה ומחייה, אני דואגת להרחיב תמיד את המעגל החברתי שלי ולא "לבנות" את חיי החברתיים על חברה אחת או שתיים וזאת על סמך למידה מטעויות של אחרים (ראיתי אנשים שנותרו ממש ללא חיי חברה כי החברים שלהם התחתנו, הכירו בני/ות זוג, עברו עיר וכו'). לכן, אני "אוספת" חברות חדשות מהעבודה הנוכחית שלי, מעבודה קודמת, מקורס שבו אני לומדת וכו'. אלו חברות שהן פחות או יותר כמוני, בגילי, רווקות, מחפשות את עצמן, מעונינות להכיר בן זוג. האמת, שאני צריכה את החברות הללו בעיקר בעיתות בילוי והן כלפי- כנ"ל. תמיד נחמד לבלות בחברת חברה. כמובן שלא אצא לבלות לבד. זה טוב לכל הצדדים. מצד אחד, אני לא יכולה להיות יותר מדי בררנית בבחירת החברות האלה ולחפש ממש חברות שמתאימות לי בגיל הזה. בד"כ בגילי בנות לא כל כך מתחברות, לכל אחת יש את החוג מכרים שלה ואולי אני צריכה לאמר תודה על כך שיש לי עם מי לצאת (אפילו יש לי מבחר). מצד שני, לא הכרתי בנות שבאמת אוכל להגדירן כחברות. אני לא ממש נהנית בחברתן וזה די מתסכל אותי. אחת קמצנית נוראית, השניה נצלנית, השלישית מתוסכלת, הרביעית סנובית, החמישית "כבדה", השישית לא אמינה ותמכור אותי בעבור נזיד עדשים וכו' (זה נשמע מתנשא אולי אבל זה באמת מה שאני מרגישה, מכל הלב). אני בטוחה שאם הייתי בגיל אחר, ובלי כזה צורךלצאת לבלות ולהכיר אנשים- לא הייתי מתחברת עם בנות כאלה בכלל. אני מרגישה שהמצב שאליו נקלעתי כלומר, היותי רווקה שטרם הכירה את בחיר ליבה וחברותי הטובות כולן כבר בתוך קשרים זוגיים, גורם לי להתחבר עם אנשים שלא לרוחי. מעין כורח הנסיבות. אני מרגישה שזה המחיר הכבד אותו אני משלמת על כך שאני עדיין לא מתפשרת על בן זוג ומחכה באמת לאהבה אמיתית שתזין אותי. אני מקווה שמה שאני עוברת הוא לא לחינם. כשמגיע סוף השבוע אני תמיד מתלבטת האם לצאת עם אחת החברות האלה (וכך להגדיל את סיכויי להכיר אנשים, להחשף) וכמובן גם להתאוורר ולבלות (לא פחות חשוב!) או להישאר בבית. משום מה, אין לי מושג למה, הרצון לצאת (למרות שאני לא נהנית כל כך מחברתן של חברותי) גובר על הרצון להישאר בבית. ראוי לציין שעם החברות האמיתיות שלי נהניתי מאוד לצאת, לבלות וממש הרגשתי שבחרתי אותן כי הן טובות איתי, מעניינות אותי וכו'. היום אין לי את האפשרות להיות כל כך בררנית בקטע הזה משום שאני צריכה חברות "זמינות" כדי לצאת. כל שנה אני חושבת שהנה אוטוטו זה נגמר אבל פחות או יותר המצב הזה נמשך מגיל 20 (לאחר הצבא), בערך 8 שנים(!) והעובדה שאני יוצאת עם גברים לא יותר מחודש-חודשיים גורמת לי לחזור לאותו מצב כל הזמן. ראוי לציין שאני בחורה מאוד מחוזרת על ידי גברים והרבה פעמים אני מקבלת הצעות לבילוי מגברים אך אני פשוט לא מסוגלת לצאת עם גבר אם הוא לא מוצא חן בעיני ואם אין לי עניין בו. אני יוצאת רק עם אלו שמוצאים חן בעיני ואני רואה עימם פוטנציאל לקשר (והם לא רבים...). אני מאוד נחושה בדעתי להכיר מישהו שבאמת ארצה אותו והוא אותי, לקיים קשר אמיתי והדדי ולא לצאת עם גברים בגלל שנמאס לי לצאת עם חברות. לסיכום, אני די בפלונטר בקטע הזה. ניסיתי לשתף אותכם בכל הכנות במחשבותי, ברגשותי. אני מבקשת התיחסות למה שכתבתי. כל התיחסות תתקבל בברכה.

היי מיכאלה עכשיו חצות לערך אני יושב מול המחשב כתבתי הודעה בפורום המשפטי בכדי להבין עניין על תביעה שאני נמצא בה ובדרך כמעט לכבות את המחשב נכנסתי רנדומלית לפורום בו אני עכשיו כותב במהלך חיינו אנו אוספים חברים רבים הם מתחלפים כמו פרסומת קופצנית ואז נעלמים לזמן בלתי ידוע ואז שוב מופעים בצורה קארמתית בדיוק ברגע הנכון לאחר כמה שנים שניתק הקשר בזמן שאתה לועס את מנת האורז שלך באיזה מסעדה המבטים נפגשים אם ידיד ומחזירים פלאשבקים מהעבר כאשר הייתם חברים פעם. הוא היתחתן אם ילדים אשתו שיושבת לידו יפה למראה האומנם מלאה קצת אבל מי אני שהשפוט זה רק השאריות של ההריון האחרון שעברה, ואתה עדיין רווק כבר בן 30 ילד ניצחי אך עייף ומותש מהחיים המהירים ולא הגיונים פעם אתה מלך העולם כובש את העולם ובאותה המהירות אתה חסר כל מנסה לאסוף את השברים בחזרה ולתכנן את המהלך הבא שהפעם ייתן לך מרגוע ומנוחה ייתן לך שקט מופתי שאתה כל כך רוצה אתה רוצה את האישה שתוכל להניח את ראשך על חיקה והיא תלטף את שערך בעדינות פעימות ליבה ינגנו בראשך כשירת מלאכים ותבין שסוף סוף הגעת לביתך לנמל המבטחים, ואז בדיוק שאתה עוצם את עינך טפיחה על כתפך מרעידה אותך וקול נשי אומר לך "בבקשה החשבון על הארוחה" אתה משאיר טיפ וקם ממושבך מעיף חצי מבט על הידיד מזמן עבר אתה כאילו לא זוכר אותו והוא כאילו לא זוכר אותך וקח שוב חלילה בטח בפעם הבאה שתראה אותו יחלפו 10 שנים ואולי לעולם לא. מיכאלה מתוקה אלו החיים בני האדם בודדים נולדו לעולם, גם עם מוקפים מיליון חברים ומרגישים מנופחי אגו ופוזה בסופו של דבר אתה לבד בחיים, הניצבים בחייך מתחלפים התפאורה משתנה ממסיבת הגן למסיבת הסיום בתיכון לטקס הכומתה בצבא עד לאמירת קדיש על קברך כך החיים הם, מה שנותר לנו זה למצוא את אשר אנו רוצים למצוא את אהובת ליבנו אם ילדנו אדם צריך להנות מחייו מהדברים הקטנים שניתנים חינם בחיים לשאוף להיות אדם שלם בתוך עצמו לנסות להפסיק תמיד לרצות אנשים בכדי שיאהבו אותו לשים פס על דברי הבריות צרי האופקים והעין על האדם לעצור לרגע מהמרוץ המטורף של החיים של עוד חולצה ממותגת או איך לעזעזל אני מרשים את הבוס שלי בכדי שיקדם אותי, על האדם קודם כל להיות טוב לעצמו כך הייה טוב לאחרים רוב בני האדם מאמללים אחרים כעונש על האומללות של עצמם לא משנה כמה כסף יש להם בבנק הם פשוט לא מאושרים מאלף סיבות אבל זה לא אומר שבזה לא ניתן להיות מאושר זה קל צריך רק לרצות, אם בא לך תחזירי לי תשובה או מייל לילה טוב .