איך אעזור לאבא?

אבי (בן 55) לא עובד כבר כמה שנים. הוא נפלט ממעגל התעסוקה ולא מצליח לחזור אליו. אני מאוד חוששת לו- לבריאותו הפיזית ובעיקר הנפשית. הוא ממש על סף דיכאון, כל היום (בכל הזדמנות אפשרית) הוא מדבר על העובדה שהוא לא מוצא עבודה, מקטר על מר גורלו, על כך שאין לו מזל, על כך שהוא לא מבין איך אחרים "הסתדרו בחיים" והוא לא. לעיתים קרובות הוא אפילו פורץ בבכי (זה מראה נורא עצוב לראות את אבי בוכה כמו תינוק). הוא לאט לאט מאבד את טעם החיים ואת הערך העצמי שלו. הוא מרגיש "כלומניק". מבחינה פיזית, הוא גם מזניח את עצמו ואת מראהו החיצוני. הוא מתהלך כל היום כמעין "זומביט". הוא ישן בשעות די מוקדמות, נראה לי שהשינה היא מעין בריחה מהמציאות. אין לו סדר יום, אין לו סדר חיים בכלל. הוא לא מרגיש הבדל בין כל השבוע לשבת, בין יום רגיל לחג- מבחינתו הכל אותו דבר. הוא כמעט ולא מתקשר איתנו (בני המשפחה) למעט בנושא הפרנסה. בנוסף, הוא מוביל כל דיון או נושא שעולה בבית לכיוון התעסוקה/הפרנסה, גם כאשר אנחנו מדברים על מזג האוויר לדוגמה. אין ספק שאני מרחמת עליו. הוא הגיע למבוי סתום. אנחנו כל הזמן בבית מנתחים את המצב שלו. הוא טוען שזה עניין של גורל מר, חוסר מזל. אני חושבת שזה שילוב. קודם כל, בחירות מוטעות, הליכה בדרך שגויה מבחינה תעסוקתית וכמובן, כל אחד צריך גם טיפת מזל. גם כאשר אנחנו מדברים על ליבו ומנסים להרגיע אותו, זה לא עוזר. מהשיחות בינינו, אנחנו לא מתקדמים לכלום, כאילו אנחנו הולכים סחור סחור וחוזרים לאותה נקודה. ברור לי כשמש שאבי זקוק לעזרה מקצועית טיפולית דחוף!!!!!!. אם המצב ימשך כך, חס וחלילה הוא יכול ללקות בדיכאון או שיגעון או ,לא עלינו, בליבו. הוא עצוב תמידית. פניו נפולים תמידית. אין לו שמחת חיים. כואב לי שכך חייו חולפים מול עיניו. לצערי, אין לנו כסף להפנות אותו לעזרה פסיכולוגית (אין עבודה- אין כסף. זה מעגל). בכל זאת אני מעוניינת לעזור לו. אסור להישאר אדישים למצב שכזה. מה בכל זאת אפשר לעשות?

האם לאביך יש מקצוע? במה הוא עבד עד הפיטורין? יש יעוץ תעסוקתי גם בלשכות התעסוקה - לא חייבים פרטי. שיבקש יועץ ולא רק פקיד השמה . אבל חייבים להודות שהמצב בשוק העבודה הוא די קשה היום ולא מקל על אנשים מבוגרים. במידה ואכן לא ימצא עבודה בקרוב {אפשר להסתייע גם ע"י חברות כוח אדם} מציעה לברר עבורו אפשרות אחרת להיות מועסק כגון ללמוד משהו ,קורס או חוג או להתנדב , העיקר להיות מועסק במשהו כדי להרגיש יותר טוב ושיש משמעות לחיים שלו. אם עצות אלו לא עוזרות - שתפי מישהו מקצועי במצב אולי עובדת סוציאלית ברווחה - כדי להתייעץ ולהדריך אותך איך לפעול - כי העומס הרגשי עליך בענין הזה נראה לי כבד. שיהיה לך בהצלחה. אשמח לענות לך אם יש לך שאלות נוספות בענין.