זוגיות

שלום רב, אנו זוג צעי רבשנות ה-30 עם ילדה בת שנתיים + ואני בהריון חודש שמיני. בעלי טיפוס לחוץ , לפני כחודש הוא התחיל לעבוד בעבודה חדשה ומאז אנו לא רואים אותו בבית , הוא לא עוזר בכלום לא במטלות הבית ולא בטיפול בבית , הוא רק מרוכז בעצמו , מכון כושר עבודה חזרה הביתה לישון וחוזר חלילה . וכל שאר הדברים "נופלים" עלי . אפילו לבדיקות מעקב ההריון הוא לא מגיע איתי. כל תחושת הלחץ שמתבטאת בתחושת לחץ בחזה נימול ברגליים ועייפות תמידית החלה אצלו , לדעתי, מאז שבתנו הראשונה נולדה . ההורים שלו גרושים ותקופה ארוכה מאוד הוא לא דיבר עם אבא שלו בגלל שכעס עליו על כל מה שקרה בינו לבין אימו, לאחרונה הוא חידש את הקשר עם האבא , בהמלצת מטפלת זוגית שלנו , (עברנו יחד טיפול זוגי) היום בעלי נפגש עם פסיכולוג קליני אחת לשבוע , והפסקנו את הטיפול הזוגי. נוסף לכך אני שומרת שבת מסורתית ,ובעלי חילוני (לשעבר דתי חרדי ),הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי לבד בשבתות בעוד בעלי נפגש עם חברים שלו. ברוב הזמן הוא גם עצבני וחסר סבלנות. אני חשה מאוד לבד , בשבתות , בבית , בטיפול בילדה ובחיים בכלל.. שקלתי לפרק קשר זה , לאור העובדה שניסיתי לדבר עם בעלי על תחושת הבדידות וההתמודדות עם כל החיים לבד אך הוא מתרגם זאת כנודניקיות מצידי וניסיון להכשיל אותו בעבודתו החדשה . זה ממש לא כך . מה עלי לעשות ? אני מאוכזבת ומיואשת. האם יש סיכוי לקשר הזה?!

כוכי שלום לדעתי אם אחר שיחה המצב לא משתפר שידאג להגיע פעמים בשבוע הביתה ואת תצאי החוצה לכוס קפה עם חברה או לחוג מסוים כיוון שאחרי הלידה מצבך יהיה יותר גרוע גם ככה מרגישים רע ורגישים יותר הורמנלית יש השפעה דבר 2 אל תותרי על שישי שבת בחיים שלא יסע ויכבד אותך סוף שבוע תבהירי לו זה למשפחה אפילו טיול רגלי ואם הוא יתעקש תביאי לו שיצא עם הילדה שמעי לי אל תותרי היתי בסרט הזה בי