אמון בזוגיות

אני בת 27 ובן זוגי 28 אנו יחד 7 שנים והורים לילד 8 חודשים. האמון שלי בבעלי היה מוחלט לפני הנישואין עד שגיליתי כי הוא הסתיר ממני בשנה הראשונה שיחות סקס בכל שעות היממה. וזאת עקב חשבון גבוהה וחשדות העניין פסק רבנו על כך אך המשכנו...לקראת סוף ההריון אבי נפטר וישבתי שבעה בבית הורי וכחזרתי גיליתי שבעלי מסתיר ממני קשר עם בחורה במשך חודשיים קשר טלפוני והודעות טקסט במשך כל שעות היום כל היום (והלילה)(הריון, עייפה, הולכת לישון מוקדם והוא חוגג לתוך הלילה עם דיבורים..). רציתי לחתוך את הנישואין אך לטובת הילד המשכנו.... שוב האמון נפגע... חשוב לציין כי הוא לא שכב איתן (יודעת). לאור כל העניין ביקשתי שיחתוך גם קשר עם ידידתו מילדות כיוון שאינני מאמינה לו (דאג לדבר איתה כל יום) הוא די התעצבן לא קיבל זאת אך התעקשתי. מדי פעם אני בודקת אותו ועוקבת אחר פירוט השיחות (קשה לבנות אמון כל פעם מחדש). השבוע הרגשתי שהוא מסתיר ממני וכששאלתי נאמר לי שהוא דיבר איתה פעמיים השבוע. וגם לא התכוון לספר לי, כיוון שידע שאני יתרגז. והוא מצידו רוצה שאבין למה הוא מגיע למצב שכזה. קשה לי להבין אותו. נמאס לי, מיואשת שהוא לא מתייחס לרצונות שלי. הוא לא הביע חרטה על מעשיו. רוצה לחתוך את הנישואין. אך עדיין אוהבת ויש תינוק ותוכניות לעתיד. מה עלי לעשות? ייעוץ זוגי או לבד? האם יש סיכוי להאמין בלי לחשוד לאור הסיפור שבאמת סופר בקצרה?

לילך שלום: אתם בני 27 ונשואים כבר 7 שנים התחתנתם 2 ילדים, כל חייכם אתם תחושו חוסר מנוחה על זה שלא חוויתם מספיק לפני הנשואים. איני מאמין שתוכלי לעצור את יצרו של בעלך לחוש ולהתרגש מחדש , אומרים שהשנה השביעית היא די קריטית לנשואים. לדעתי את חייבת להבהיר לו את עמדתך הנחרצת.ולהסביר לו לאן כל זה יוביל. אולי תציעי לו נשואים פתוחים... ואז תראי לאן הרוח נושבת , תתחילי להתכתב באינטרנט תשתדלי שהוא יראה זאת. כדאי להכות בברזל כרגע בעודו חם , אחרת אתם הולכים לרבנות בתוך זמן לא ארוך. הכל בידייך , דעי כי הגבר הוא עבד לייצר שלו. אולי גם את יכולה לרגש אותו כפי שלא ידעת.....

שלום רב לך. אנחנו נשואים רק 4 שנים ועם ילד אחד. אני מנסה לרגש ודואגת לו וליחסים. אני פשוט לא יודעת עם אני מגזימה. לתת לו חופשיות ולהתאכזב או להגזים ואז יעשה לי מאחורי הגב.נ.ב. אני לא בנויה ליחסים פתוחים.

הי. סיפורך ותחושותייך מוכרות לי מהתנסות אישי באותו הסיפור. בעת שבדקתי את מס' הטלפון שהיה ברשות בעלי ובבעלותי גילתי מס' שנמצא בחשבון ומהווה 75% מהחשבון שלו. פניתי אליו והוא סיפר לי על אישה מבוגרת ממנו שהוא נמצא איתה בקשר טלפוני מס' חודשים מועט והכיר אותה דבר האינטרנט. כמו כן הוא טען שהוא סיים את ה"קשר" כשהגברת הנשואה רצתה להפגש. נפגעתי, כעסתי, בכיתי... אנחנונשואים, בני 30 וקצת עם ילד בן שנה וחצי. "התעללתי" בו מס' שבועות ואז החלטתי שאני רוצה להמשיך לחיות איתו ולא בשביל הילד (סיבה לא מוצדקת). הוא מיצידו היה מוכן לעשות הכל. הוא הוציא לי את פירוט הטלפון מהמועד שטען שהפסיק את הקשר וכן הקשר הופסק והשיחת פסקו. מיצידי, אני כן מאמינה בו. הטענה שלו שהוא פנה לשיחות עם זרה היו שלא היתה לו אוזן קשבת בבית. אני עסקתי 24 שעות בעולל החדש והזנחתי אותו. ייתכן והבעיה אצלך זהה. נולד ילד, הבעל שהיה המרכז עבורך הפך למשהו מובן ובצד. אני לא מצדיקה בגידה אבל אני כן מבינה שגם לי היה צד בעניין. אם את אוהבת את בעלך תעבדי על הקשר ולא בשביל הילד. הילד לא יהנה בחיו באם את ואבא שלו תשארו בשבילו. יהיו לו הורים גם אם תתגרשו. תשבי עם בעלך ותנסי להבין מה הביא אותו לעניין. מדוע הוא פנה שאחרים ישמעו אותו ולא את. אני מאמינה שתקבלי את אותן התשובות שלי. בהצלחה.

תודה על השיתוף. ישבתי עם בעלי וניסינו כבר בעבר להבין למה הוא מגיע לכך. הוא טוען שהשיחה הראשונה גלגלה שיחה שניה ואז אחרי כמה שיחות כבר התבייש לספר לי (ידע שאני יעשה סצינות). ואז שהכל התפוצץ רצה שהדברים יצאו ממני כי די התבייש מכך. משגע אותי למה אין לו מצפון על המעשים שלו. ובקשר לידידתו בהתחלה אמרתי לו שאין בעיה, רק שישתף אותי בשיחות אפילו אם סתם מה נשמע וזאת כדי שהרגיש טוב וגם אראה כי הוא משתף אותי. (חשוב לציין שדי נפגעתי מנשים בעבר וקשה לי לסמוך עליהן יותר מאשר עליו)וכן ביקשתי שיזמיןאותה אלינו כדי שארגיש חלק מהידידות. אומנם היא באה אך בעניין השיחות איתה והפגישות עימה הוא טוען שזה בסך הכל מה נשמע ואין מה לספר. כמו כן אני מתייחסת ונותנת לו תשומת לב הן אישית,מינית ופיזית היחס שלי אליו לא השתנה מהלידה. נ.ב שיחות הסקס, הידידה והקשר עם הבחורה הנוספת שהיה מאחורי הגב היה לפני הלידה. אמרתי לו שאני חושבת שיש לו בעיה קטנה. הואיל וכל פעם שאנו בלחץ: לחץ לפני חתונה, לחץ להביא ילד לעולם (היינו בטיפול)ובהמשך סוף ההריון (הכבדות והעייפות)ואז הוא בורח לקשר סודי למעין טרפיה אישית בשבילו. והוא עשה זאת למשך תקופה ארוכה כי לא בדקתי אותו האמון והאהבה הייתה מוחלטת. עדיין יש אהבה אך אמון קשה לבנות כל פעם מחדש. דיברנו על כך שאו צריכים ייעוץ הוא מסכים, אך מאז לא עושה את הצעד של הבירורים וכן לא מדבר איתי שוב על כך. הוא חוזר מהעבודה אנו עם הילד, אוכלים יחד ואז הילד מתקלח והולך לישון ובעצם כאן אנו מתפנים לעצמנו אבל אז הוא כבר עייף מהעבודה ומהנסיעות ואני לא מכבידה עליו וכך עובר עוד יום ועוד יום. מה עושים??? קובעים פגישה לבד? קובעים פגישה לשנינו? או שצריך לנסות לפתור זאת לבד לפני היעוץ???