משבר נישואין

אני בת 30, לפני שנה וחצי נישאתי לבן גילי, וכעת יש לנו ילד כבן חמישה חודשים. מזה זמן רב אני יודעת שלבעלי בעיות שאני לבדי לא אוכל לעזור לו להתגבר עליהן, הוא חסר אופי, נתון בקלות רבה להשפעה של חברים משפחה או כל אחד שזקוק למשהו ממנו. המשפחה שזה אני ובני, תמיד במקום האחרון. לאחרונה, גיליתי כי לבעלי בעיה נוספת גדולה יותר, הוא מהמר ברוב כספי המשכורת, והביתה מביא רק את "השאריות" שלרוב אינן מספיקות לכלכל את התינוק ואותי. לאחר שגיליתי את הבעיה באתי לפניו ועימתתי אותו אך הוא הכחיש ואח"כ הודה ונשבע שלא יעשה זאת יותר, אבל כמובן שזה לא עזר. לאחר כחמש פעמים שהסיפור חזר על עצמו, וההבטחות ללא הכיסוי המשיכו להישמע, נשברתי וביקשתי ממנו ללכת לגמילה, נרשמנו, שילמנו אך הוא דאג לבטל את הצ'קים ולא הלך. ובמקום ללכת לגמילה הוא הלך והמשיך להמר!!! באותן שעות של הגמילה, ולי שיקר וסיפר איך היה בקורס. כשהבנתי שאין תקנה, ביקשתי ממנו ל עזוב את הבית. הוא עזב ללא כל בעיה, אך לאחר כשבוע ביקש לחזור, החזרתי אותו מפני שגם לי קשה להסתדר לבד עם התינוק, ועם עבודה במשרה מלאה וללא עזרה. לקום בלילה, ולאחר מכן לקום מוקדם בבוקר (בחמש!!) להספיק להאכיל את התנוק וללכת לעבודה. אני יודעת שכל הזמן הוא יתפתה להמר למרות שיש לו רצון להפסיק הוא אינו יכול. אני יודעת שעדיף לי להתגרש, כך אני מרגישה. אך כרגע אני לא מסוגלת לעשות זאת, לא נפשית ולא פיזית, היו לי המון בעיות עקב הלידה, והמון זמן הייתי בשמירת הריון. אחרי הלידה ועד עכשיו אני עוד מתגברת על תחלואים שקיבלתי בגלל ההריון ואני עדיין מאד חלשה, הוא עוזר לי ביומיום, לרחוץ את הילד, לקום בלילה לתינוק, להאכיל ולבלות עימו מעט זמן כדי שאני אוכל, לנוח, לאכול, להתקלח ולטפל בבית. יש לו המון טענות כלפי שהוא משמיע באוזני יום ביומו, שאני מזלזלת בו, לא מכבדת אותו, ושהוא לא מרגיש "גבר" ומרגיש בפינה. אני בלי ברירה אכן זו שמחליטה כל דבר בבית אבל זה מפני שאני לא יכולה לסמוך עליו, הוא תמיד דוחה למחר, ולא מבצע את המוטל עליו, שכירות הדירה מסתיימת בעוד חודשיים והוא עדיין לא דאג לחפש מקום אחר, או לדבר עם בעלת הבית על מנת לחדש את השכירות. נא עזרתך בדחיפות, אני מיואשת ורוצה לנסות לשקם את חיי בעזרת יועץ נישואין, אשמח לקבל כתובת או טלפון של יועץ כזה בדחיפות.

סוזי בוקר טוב, הרשי לי להוסיף התיחסותי לפנייתך. ובכן , לדעתי יש שני מוקדים לבעייתך: הראשונה - המחלה בה לוקה בעלך - "התמכרות" וסיכויי הגמילה. השניה - איזה מחיר , אם בכלל , את מוכנה לשלם כדי באמת לעזור לו להבריא ואז לנסות לשקם את זוגיותכם. מניסיוני, סיכויי הגמילה אינם גבוהים - נדרשת מוטיבציה גבוהה מצד המכור , ואינני מתרשם שלבעלך יש אותה ,. נכון אין בגמילה זו כאבים פיזיים בדומה לסמים אך המשוכה הנפשית גבוהה ביותר.. ע"מ לנסות ולהציל את זוגיותכם עליך להתנות קודם לכל הצטרפות לתוכנית גמילה , יש גם קבוצות לעזרה עצמית .....מאידך ממליץ כי את תפני לקבלת סיוע ,יעוץ ותמיכה פרטנית , אישית , ע ב ו ר ך. היעוץ הזוגי לשיקום הנישואין יגיע בשלב מאוחר יותר רק לאחר התמודדות עם ההתמכרות. בהצלחה

ראשית, ברצוני להודות לכם על ההתיחסות. לאחר ויכוח נוסף שהיה אמש, החלטנו סופית לפנות לגירושין. היום בבוקר ביקרתי ברבנות המקומית על מנת לפתוח תיק, בעלי לא מצא לנכון להגיע אף הוא, למרות שהבטיח לבוא. אשמח לקבל הכוונה ליעוץ בהמשך הדרך ואולי אף לעזרה נפשית כלשהי.

יוסי שלום המעורבות שלך בפורום שאני מנחה, בדוקטורס, אינה לרוחי. העניין חזר ונשנה כמה פעמים, ואני מנצל את ימי ראש השנה לחשבון נפש עם תחושותי סביב העניין, ומקווה לשעת רצון של קשב אצלך. יש הבדלים מהותיים בין הגישה היעוצית הישירה שלך לגבי התוויית מה נכון ומה לא, וניתוח מיידי של מה שקורה בצד השני של המקלדת, לבין גישתי, שהיא, בלשון דיפלומטית, משאירה מרווח יותר גדול של אפשרויות.... וגם השימוש שלך במוסד הגישור, תפקידו, ומיקומו בחיי הזוג - אינו מתאים לתפיסתי המקצועית. כמובן שעל כך נאמר שצדיק באמונתו יחייה, אבל החיים לא צריכים להיות בפורום שאני מנהל...יש עוד מקומות בעולם. לא פעם מצטרפים גולשים בהערותיהם התורמות, וזה יופי, והנה אתה - לא מצטרף כ"יוסי" או "דני", אלא כמומחה - ועוד לא ראיתי מומחה שיפלוש ככה לפורום של מומחה אחר. כל טוב ד"ר יוסי אברהם