למה זוגיות מעסיקה את כולנו בטירוף?
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום לדר' וגולשי האתר. אני בת 27. אני אדם חברותי, יש לי מס' מעגלי חברה שאני מסתובבת איתם (למשל: החברים מהעבודה, חברי ילדות, חברים מהקאנטרי וכו'). כולם בגילאי 26-32 בערך. בשנה האחרונה שמתי לב לתופעה בכל המעגלים הללו: הנושא המדובר בכל ישיבה בפאב/בית קפה/מסיבה/ארוע חברתי הוא זוגיות. זה מעסיק את כולם בטירוף. בכל מפגש עולות השאלות מפי כולם: איפה ניתן להכיר בני זוג פוטנציאלים? מדוע אהבה אמיתית הפכה למצרך נדיר בימינו? מדוע הרגשתי שזה "זה"? מדוע הרגשתי שזה "לא זה"? מביאים הרבה דוגמאות על החתונה של ההוא ועל ההכרות של ההם. בשיחות האלו עולות הרבה מצוקות של אנשים בעניין הזה וניתנות גם הרבה דוגמאות שליליות (מן הסתם) ונדמה שכולם בתוך אותה קלחת ולא מוצאים את מבוקשם. גם אני נמצאת באותה קלחת אך נדמה לי שאנחנו מדברים על הנושא הזה יותר מדי. עברנו את המינון ההגיוני, לדעתי. לכן, פעמים רבות אחרי מפגש חברתי אני חשה ריקנות, משוללת אנרגיות. השיחות האלו פשוט שואבות ממני כל טיפת אנרגיה. גם כאשר אני רק מקשיבה ופחות מדברת- זה עדיין גוזל ממני אנרגיות משום שאני מרגישה שאנחנו לפעמים פשוט "טוחנים מים" וממחזרים את דעותינו. גם כאשר אני מגיעה לאיזשהו מפגש ובראשי ההחלטה ש"היום לא יגררו אותי לנושאי זוגיות" - איכשהו אני מצליחה להישאב לנושא. יתכן שזה בגלל שזה מעניין אותי גם. כמה אפשר לשמוע את הסיפורים: יצאתי איתו אבל....... הוא חמוד אבל......... הוא התאים לי לתקופה מסוימת...... תזהרי מזה, הוא רוצה רק....... הוא רצה אותי אבל.....רציתי אותו אבל........... ולאחר כל סיפור כמובן כל אחד מהסובבים מביע את דעתו ו"מרביץ" בנו את תורת חייו ומספר מה הוא היה עושה במקום. תאמינו לי, זה נשמע אולי כמו רכילות מענינת אבל שזה בכמויות- זה פשוט מעייף! אני מנסה לחשוב איך להקטין את המינון של הדיבורים על זוגיות ולא כל כך מצליחה. הדרך היחידה שעולה בדעתי היא פשוט לצמצם את המפגשים החברתיים שלי: כלומר, לצאת פעם בשבוע במקום 3 פעמים בשבוע, למשל. בנוסף, אולי אפילו להקטין את כמות החברים. לא לנתק קשרים אבל פחות להפגש על בסיס קבוע. לדעתי, יש לי יחסית הרבה חברים ורובם נמצאים בשלב של חיפוש זוגיות, יציאות, פרדות ולכן כל אחד רוצה הרבה תשומת לב ולדבר על חייו- גם במפגשים וגם הרבה בטלפון. אולי פשוט אתחיל גם לסנן שיחות. אשמח לשמוע מדוע לדעתך ולדעת הגולשים הזוגיות החלה לעניין את כולם בטירוף (בעבר היינו מדברים על זה אבל זה היה נושא אחד מיני רבים. כיום זה פשוט משתלט על השיחה) ואיך אפשר להתמודד עם העובדה שזה מכלה אצלי כל פינת אנרגיה? תודה רבה
I will try to answer AND say what i think. you AND your frenids are in group of age that that this issue becomes important for the future of life. you look forward to the future AND understand that something is missing in your life to be a "complete person", what is this thing? find someone as a freind for life. Try to remmember in those conversations, who is the one that start the discussion? this person is may be the one that is bothered much than the others ' AND the others go after him. Can i suggest you something? next time people start taking about this, if you feel fed up try to change subject.
שלום רב, עניין הזוגיות לא התחיל לעניין את כולם בטרוף. זהו נושא שהיה כל הזמן בראש הרשימה, אלא שאת לא הבחנת בזה, עד שהגעת לאחרונה לגיל שבו השעון הביאולוגי, יחד עם תהליכי לחץ חברתי -עשו את שלהם (רבים מחברותייך מתחתנות, עוד יותר כבר בקשר משמעותי...). אין כאן שום משהו הסטרי. להפך: זה הדבר השפוי, כי לחיות לבד - "זה לא זה". עיין ערך 'אדם וחווה' בספר בראשית: הכל התחיל מאותו צורך שאת חווה את הקושי לגביו, כשהתחושה היתה ש..."לא טוב היות האדם לבדו"... וזה היה המוטו האנושי כבר מתחילת הדורות. מה שכדאי, לכן, להתבונן בו, זה לא מה שקורה לאחרים, כי הם בסדר גמור, אלא מה שקורה לך: שהפעילות סביב נושא הזוגיות מכלה בך אנרגיות רבות מדי, עד כדי תחושות שכדאי להתגונן מזה באמצעות צמצום הפעילות בתחום. נראה לי כי הסתגרות לא תועיל, ויתכן אף כי תזיק, כי תגביר את הלחץ הפנימי, והחשש שאינך פועלת כשורה. טוב תעשי אם תסתייעי בהערכה פסיכולוגית מקצועית על דרכי החיזור שלך, המיומנויות התקשורתיות (כולל שפת גוף), העמדות, האמונות, וכללי "כן" ו "לא" שיש לך, וכו'. בקיצור: כשהאטו לא סוחב בעליה - צריך להכנס למוסך. בשום אופן לא לוותר על טיולים בחיק הטבע. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם