חיי נישואים
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
שלום יוסי אנחנו זוג לקראת גיל 40. יש לנו ילדים כבר 8 שנים ולפני כן היינו עוד כ-7 שנים ביחד. עברנו הרבה מריבות ביחד, ולעיתים היה נדמה שהכל מתקרב לסיום, אבל אחרי כל מריבה קשה , גילינו תמיד כמה קל לשכוח הכל, ולהתחיל שוב. על מה אנחנו רבים? בד"כ זה מתחיל ממני (כתוצאה מהזנחה שלו): הוא תמיד ימצא ביקורת מסוימת כלפי (מחפש מתחת לשטיח), הוא כמעט ולא מחבק וכלל לא מפנק, במיטה- הוא חושק בי בערך פעם בחודש- כשאנחנו שוכבים זה טוב, מודה. אובייקטיבית אני נאה מאוד, נראית ילדונת למרות הלידות, עובדת בחוץ וגם מטפחת בית מקסים,מבשלת טוב, עושה הכל ומעבר. אני בחורה חמודה לכל הדיעות אך מרגישה הרבה פעמים כמו פרח שמייבשים אותו לאט לאט. בעלי לא צריך פינוקים במיוחד- גדל בבית נוקשה בלי חיבוקים וכאלה. הקשקושים האלו לא מדברים אליו במיוחד. במשך הזמן למדתי שאם אני זורקת הערות ארסיות כלפיו- זה יותר הורס מבונה. אם אני מתפוצצת מזעם ולא מתפקדת- בד"כ זה גורם לכך שנישב ונדבר ונשלים. אם אני מבליגה ומנסה בכל כוח לחשוב מחשבות חיוביות, להראות לו שאני אוהבת, ומפגינה אהבה כלפיו ללא קבלה בחזרה- זה טוב לשלום הבית אבל.........הורס אותי מבפנים. וזה מה שקורה לי שוב עכשיו- אני מרגישה מועקה גדולה ובלבול- ממש נאכלת בתוך תוכי. המחשבות נעות בי לכל כיוון , ואני נלחמת בתחושת הזעם והתסכול. והוא- לא מרגיש דבר בכל מה שקורה בתוכי. אני מרגישה מרוקנת. גם כלפי הילדים- כאילו שאם אני לא מקבלת אהבה אז אין לי יותר אהבה ואנרגיות לתת להם.לפעמים נדמה לי שעדיף לחיות לבד ולא להיות כל הזמן בעמדה של מצפה (מתי הוא יחשוק בי, מתי יחבק, מתי יפרגן??). אני יודעת שאם אצליח פעם אחת למשוך את ההתנהגות האוהבת הזו שלי לאורך זמן- ייתכן מאוד שהוא פתאום ירגיש מאוד טוב איתי, ושוב יתחיל לאהוב ולהשקיע בי כמו שהיה פעם מזמן. אבל איך אוכל להחזיק מעמד בכל הזמן הזה? אני לקראת התפוצצות והתמוטטות שוב, ואז הוא שוב יגלה כמה אני חלשה ותלויה באהבתו, מה שלא מחזק את חיבתו אלי. הוא איש משפחה, גבר טוב אבל מזניח אותי בטירוף. מה עושים? ניסיתי לקבל ממך יעוץ טלפוני אך הפנית אותי ליום שלישי. תול לייעץ לי בינתיים, משהו שיחזק אותי? תודה
שלום רב, אכן, מוזר. לא הנתק, אלא עניין החשק (ולמען הדיוק: העדרותו...). ויחד עם זאת, טוב לדעת שאת כואבת ובו זמנית מקווה לטוב, ושיחד עם תחושת הצער, יש בך גם את הכוח לחפש מוצא, ולא רק לכעוס. אבל לצערי, לא אוכל לתרום כעת לת'כלס, דהיינו משהו שיתן קצה אור במנהרה. מורכבות המתרחש אצלכם מצריכה יעוץ אישי, כי לא ניתן ללכת עם מה שאת מספרת, מבלי להבין את פישרה ומקורותיה של המציאות הזו, שכיניתי אותה: מוזרה. אז עוד קצת סבלנות, והרבה וודאות שמה שלא יהיה, יום שלישי הינו בדרך ... כל טוב, ד"ר יוסי אברהם
שלום! אני מבין אותך כל כך. "צרת רבים חצי נחמה" אולי אוכל לעזור לך אבל זה ייקח המון זמן דיבורים ותכתובות. שלב א': תחשבי למה זה קורה? כשהוא נכנס הביתה איך את מקבלת אותו? עם איזה פרצוף? כשהוא סוף סוף מתקן משהו בבית מה את אומרת לו? הגיע הזמן, או בעלי איזה ידי זהב יש לך? דעי לך: בעל אוהב שיטפחו לו על השכם, בדיוק כמוך הוא צריך הרבה חיזוקים בשום פנים אל תזרקי לו הערות ארסיות. זה רק הורס!! בדוק!! נסי בשלב ראשון את הלבל הזה שאני מציע ותגידי אם יש שינוי כלשהוא ונמשיך הלאה.. בעל הוא כמו ילד-בדיוק. תתנהגי אליו כך. וזה לא רק בעלך כמעט כולנו כך.
שלום תודה על תגובתך ותמיכתך. מה שלא ברור לי מ"אני כל כל מבין אותך"- עם מי אתה מזדהה בסיפור שלי? אם אתה מזדהה עם בעלי, גם בתגובתו כלפי- אז מאוד מעניין אותי להבין אותי את הראש הגברי, אם אפשר בכלל לתייג את זה.