זוגיות

אני בת שלושים וחצי, אקדמאית, נאה מאד ואינטליגנטית. אני מצליחה בעבודה , בלימודים אך שזה מגיע לזוגיות..אני נוחלת אכזבות ללא הפסקה. לא היו לי קשרים ארוכי טווח ( הכי ארוכים:חודשיים, שלושה). חלק מהבחורים איתם הייתי בקשר אני לא רציתי וחלק לא רצו אותי. בקשר לאלה שלא רצו אותי, איתם יש דפוס קבוע: הם מתלהבים נורא..טוענים שאני נראית מצוין..שאני מאד נחמדה ואף חכמה. הכל נראה נהדר...ישנה התלהבות..משיכה הדדית פיזית ואינטלקטואלית. אין מריבות , הכל על מי מנוחות. פתאום לאחר זמן קצר הבחור רוצה לנתק את הקשר בלי שום סיבה נראית לעין. "זה לא את ..זה אני..את מקסימה...יש לי נורא לחץ בעבודה וכיוצא בזה." אני לא מצליחה להבין מה לא בסדר איתי..אני כל כך משתדלת...לא שאני מושלמת..אבל אני לפחות בממוצע , אם לא מעל ..אני אובדת עצות..אני כל כך רוצה למצוא כבר חבר רציני ואפילו להקים משפחה אני ממש מיואשת ...אכזבה אחרי אכזבה...מה קורה לבנים בימינו? יום אחד אני מוצאת חן ויום אחרי זה לא?. זה דבר מטורף. אני בטח נשמעת סתם מתוסכלת ,אבל אני לא...אני באמת בחורה איכותית ויש גבול כמה אכזבות אני מסוגלת לספוג. אני ממש על סף יאוש ודיכאון. מיום ליום אני חושבת שאין טעם לחיי. אני לא מסוגלת ללכת לטיפול פסיכולוגי כי קשה לי להפתח בפני אנשים זרים. כבר אין לי אמון בבחורים.

גם לי היתה בעיה דומה, יש ספר מאד טוב בשם להיות זוג של רפי יעקובי עשיתי מה שכתוב שם. הכרתי את בעלי חודשיים לאחר שקניתי את הספר....