הורות
דיון מתוך פורום זוגיות חברה ותעסוקה
בעלי ואני נשואים כ- 10 שנים(בני גיל 33-35) יש לנו בת בגיל 5, וכעת אני בהריון (חודש שביעי). ההריון הנוסף היה רעיון שלי, החלטתי שהגיע הזמן, בעלי לא רצה אולם לא התנגד, כך שהנחתי שהוא מסכים כאשר ידע שהפסקתי לקחת גלולות ושכבנו בזמנים המתאימים. מאז במשך כל תקופת ההריון הוא פשוט מתעלם מהריון ומהילד הצפוי, לא בא איתי ולו לבדיקה אחת,מתעלם מתכנונים כיצד לארגן את החדרים לקראת התינוק,- הדחקה מוחלטת. דיברתי איתו בנושא והוא מודה שקשה לו, כמו כן גם היה לנו משבר גדול באמצע, שבו היה לו רומן (ספק) אפלטוני עם אישה אחרת, שלדבריו ניתק את הקשר, כמו כן פוטר מעבודתו ועוד מיני תלאות, הוא הלך ליעוץ פעם אחת והמטפל אמר לו שעליו לקבל החלטות בעצמו, בקשר למהלך חייו, אני יודעת שעוברת עליו תקופה קשה, אבל מאוד לא קל לי. כיצד לקרב אותו ולגרום לו להפנים את הולדת הילד? אודה לתשובתכם
ממה שכתבת נוצר אצלי רושם שככל שטיב הנישואין לגביו הינו בירידה, כך הלכה והתהדקה אצלו התחושה שהוא מצוי במחויבות שאין לסגת ממנה. תחושת מילכוד יוצרת את דפוסי ההתנהגות שאת מתארת. הדרך לפיתרון אינה פשוטה, כי יש צורך בשינוי התשתית הזוגית - לפחות מבחינתו. מכיון שהעניין רגיש ומורכב, טוב אם תסתייעו ביעוץ מקצועי. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם