ד"ר, נמאס לי!

שלום. הנני בחורה בת 21 עוד מעט. מעולם לא חוויתי קשר רציני עם בחור. לרוב אני מתאהבת בבחורים שנים על גבי שנים ולא עושה דבר בעניין. אני מפחדת ליזום משהו וגם לא כ"כ יודעת כיצד לעשות צעד כלשהו. בסוף, אני מתחברת איתם ויוצרת קשרי ידידות בלבד. לא מזמן, קיבלתי רמזים ברורים(!) מידיד שלי מזה שנתיים. הבעיה היא שמרוב שהתביישתי נהייתי מאוד אדישה לחיזוריו והוא כנראה התייאש ממני והפסיק. כרגע ידידה נוספת שלו מנסה לכבוש את מקומי וזה כ"כ מפריע לי, גם נראה שהיא לא צריכה לעבוד כ"כ קשה כי הוא שניהם משוחררים כאלה. אני יודעת שאני אשמה אך לא הצלחתי להפתח אליו ולהראות לו שאני מעוניינת בו מבחינה רומנטית ולא רק בתור ידידה שלו. אני כל פעם מוצאת את עצמי באותו מעגל, ואני מרגישה שכבר אין לי שליטה על כך. אני כל הזמן בדיכאון, מנסה למצוא תירוצים לסיבה שלא יצא כלום מהקשר שלי עם הבחורים, אוכלת את הלב כשהם מוצאים מישהי ואני נשארת, עדיין, לבדי. גם יש לי דימוי עצמי נמוך ביותר, למרות שאני מקבלת המון מחמאות על מראי החיצוני, אך תמיד נדמה לי שאני לא נראית טוב. מה שמפריע לי באותו הקשר, זה שהבחורה שהידיד שלי נפגש איתה זה עתה, הרבה יותר מלאה ונמוכה ממני , אך מאוד שלמה עם גופה ונראה שהוא נמשך אליה. אז איך זה שאני מרגישה כ"כ רע והיא לא? ולמה נדמה לי שהוא נמשך אליה אך לא יכול להמשך אלי? כיצד אוכל לשנות את ההתנהגות שלי? כיצד עליי לנהוג בעתיד עם הבחורים המחזרים, ואיך אוכל לעשות זאת? נמאס לי מהביישנות שלי, היא כל פעם מחשלת אותי מחדש, אך לא נראה לי שאני מצליחה להתגבר עליה כלל! בבקשה עזרה!

פעם אחת תעשי משהו שהוא מנוגד למה שאת עושה בד"כ תתגברי על הבישנות והפחד פעם אחת ותראי דברים יתחילו להשתנות ( לא מיד לאט לאט)