עבודה

דיון מתוך פורום  זוגיות חברה ותעסוקה

05/08/2004 | 22:13 | מאת: כרמית

שלום ד"ר. סיימתי תואר שני ולאחרונה התחלתי קורס במסגרת עבודה חדשה של מספר ימים, אשר אליה התקבלו בעלי תעודת בגרות בלבד, לאחר מבחני מיון קפדניים, ומבחנים אינטנסיבים במהלך הקורס. הרגשתי שאני פשוט לא רוצה כלל וכלל לעסוק בעבודה הזו, ולכן פניתי למעסיקי וביקשתי לעזוב. הממונים עלי ביקשו ממני להישאר,כי הם חשבו שהסיבה הייתה שנכנסתי ללחץ עקב כישלון במבחן מסויים שנערך לי, אך הסיבה האמיתית היא שאני פשוט לא אוהבת להתעסק בנושא הזה.הסכמתי להישאר בקורס בינתיים. אני מרגישה שאני לא רוצה לעסוק בזה, מצד שני השקעתי הרבה והקורס עומד להסתיים... אני לא מרגישה שום משמעות בעבודה כזו, עבודה בתנאי לחץ, בשעות לא נורמליות וכלל לא בהתאם למה שלמדתי. פשוט עבודה בלי משמעות. אשמח לעצתך

שלום רב, כאשר את מנסה לראות את מידת ההתאמה בין רמת ההשכלה, הכישורים והרקע האישי שלך - ובין מהות העבודה ושאר העובדים, את מגיעה לתחושת חוסר שוויון, וזה בסדר גמור להיות בתחושת נחיתות והפסד. יחד עם זאת, בעולם המודרני שבו יש ירידות ועליות בביקוש לעובדים עם הכשרה טובה בדיוק כמו שיש עליות וירידות בביקוש לכל סחורה אחרת - זה בסדר גמור למצוא אנשים עם תארים נכבדים - עושים עבודה שגם בוגרי תיכון מסתדרים איתה. מה שמביא אנשים כן לבחור במצבי חוסר התאמה כזו, הינו השילוב של המצב האישי הכספי, ותחושתם לגבי היכולת לנצל הזדמנויות חברתיות ועסקיות במצבים מגוונים. ובמילים אחרות: כבר שמענו על דוגמאות כמו מלצר חכם שנהיה מהר מנהל משמרת ואח"כ בעלים של רשת מסעדות. לעבודה בתנאים כאלו יש גם ערך אישיותי: הוכחה אישית לעצמך אודות הנחישות להשיג את המירב, ממה שנמצא בסביבה. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

מנהל פורום זוגיות חברה ותעסוקה