שאלה קשה

שלום רב, כשהייתי בת 3 אימי נפטרה מסרטן לאחר מאבק של שנתיים במחלה. נותרתי עם אבי ואחי הגדול ממני ב 10 שנים שפינקו אותי כמו נסיכה, אבי תמיד דאג לי בקיצוניות ותמיד דאג לשלוח אותי לבתי הספר הכי טובים ולהכיר את המורים ולוודא שיתיחסו אלי טוב, אין לי מילים לתאר את ההלם שחוויתי בצבא כשהמפקדת צעקה עלינו (הייתה זו הפעם הראשונה שצעקו עלי ופרצתי בבכי למרות שצעקו על כל המחלקה), אגב גם בצבא אבי סידר לי תפקיד מצויין לאחר הטירונות. במהלך הצבא התחלתי להכנס למערכות יחסים "רציניות" עם בחורים וכל פעם נפרדתי מהם כשחשבתי שהם מתייחסים אלי רע (חברותי חשבו תמיד ההיפך ושאני משוגעת אם אני חושבת שיחס כזה הוא רע). כשהבנתי שבהמשך חיי לא כולם יתייחסו אלי כמו אבי ואחי ושמצבי הכלכלי לא יהיה כזה טוב נכנסתי לדכאונות קשים. אני יודעת שההתנהגות שלי לא נורמאלית, החברות שלי מכנות אותי "ילדת בועה", יש לי בעיות בזוגיות, במציאת עבודה, בלימודים אקדמאים ובעצם בכל תחומי החיים, אני אפילו נעלבת ממוכרים בחנויות שלא מתייחסים אלי מספיק יפה. כעת אני בת 24 ויש לי חבר כבר שנתיים ואנו מאוד אוהבים, אנו רבים הרבה כשאני אומרת לו שהוא לא מתייחס אלי מספיק טוב והוא לא חושב ככה אבל תמיד בסוף המריבות הוא מתנצל ומבטיח שישתדל יותר. פעם אחת הוא כעס עלי והיינו במקום רועש לכן הוא דיבר בקול רם, אני פירשתי את זה כאילו הוא צועק עלי ולא הסכמתי לדבר איתו שבוע אחר כך. אני יודעת שאני חייבת להשתנות אבל איינני יכולה, בכל פעם שאני מבינה שאין ברירה אלא להתפשר אני נכנסת שוב לדיכאון. אני ממעטת לצאת מן הבית כי אני מרגישה חשופה ופגיעה ואני מפחדת שבשלב כלשהו לחבר שלי ימאס ממני (הוא מתחיל להראות סימני שבירה). מה אפשר לעשות??? אני יודעת שכתבתי המון ושהשאלה שלי מאוד כללית ואולי אני אפילו יודעת את התשובה לה אבל הייתי חייבת לכתוב מה שאני מרגישה וכמה שהייתי רוצה להשתנות ואייני יכולה, אני מפחדת שברגע שאעשה כביסה בפעם הראשונה או אשטוף ריצפה בפעם הראשונה חיי יקרסו ואהפוך להיות עקרת בית קשת יום ואני מעדיפה למות ולא להיות כך.

שלום רב, את פותחת אפשרויות, כשאת מספרת (ברגישות רבה, ובאופן מאד מרתק) איך ומה קורה איתך, וכשאת שואלת על דרכי סיוע (מה אפשר לעשות???). את סוגרת אפשרויות כשאת מסיימת באם...אז (פרשיית הכביסה, שטיפת הריצפה - והסוף המר). בוודאי שניתן לסייע לך, אלא שאת צריכה להשאיר את האפשרות פתוחה. יש מספיק בנות בעיר שיצאו מהבועה, והן הנסיכה של אהובן, תוך כדי ספונג'ה... - כי הרי זה חלק מהחיים. כשמדובר בך, כנראה שהכיוון הוא (בין השאר) בשינוי עמדות אודות החיים, בתהליכי התבגרות וצמיחה אישית, ובפיתוח קריטריונים חדשים עבור הערכה עצמית. סיוע פסיכולוגי במתכונת אישית וגם קבוצתית, יכול להאיץ את התהליך ולמנוע מפולת אישית עקב נטישת החבר. אם תרצי הפנייה, פני במייל האישי (הקלקה על שמי המוכחל) עם איזכור נושא הפנייה וציון מיקומך בארץ. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם