שאלה חשובה

לא אתן תשובה ממש אישית, כי מסגרת הפורום מאפשרת הכוונה כללית ולא יעוץ פרטני, ולכן אשיב באופן כללי: טוב שנפריד ונתייחס נקודתית את מה שקורה איתנו ואת מה שאנחנו מרגישים לגביו מועקה. ובמקרה שלך: אל תערבב, אלא בדוק האם מה שמטריד אותך הוא זה שאין לך חברה, או שמא מה שמטריד הוא מה שהאחרים חושבים עליך. לגבי כאלו שבגיל מתקדם אין להם בן/ת זוג: לא סביר להניח כי העדר קשרים אינטימיים תלויה ונקבעת במה שנדמה לנו שהאחרים חושבים עלינו. מדובר כנראה בבעיות האישיותיות שלנו - ובשביל זה יש את הפסיכולוגים - שיסייעו. מעורבות מקצועית חשובה כי אם עד כה לא פיתחת מספיק מיומנויות חברתיות שמסייעות ליצירת קשר זוגי - רצוי שתיכנס למסלול הזה בצורה מהירה ועם סבירות הצלחה גבוה. לגבי כאלו שמוטרדים ממה שנדמה להם שהאחרים חושבים עליהם: עד מידה מסויימת, ועד גיל מסוים - השאיפה להיות מותאם למצב החברתי הצפוי - הוא טוב ומועיל. אבל: לכשמגיעים לגיל שבו יש ציפיה לעצמאות ולייחודיות, טוב להשאר עם הזהות וההתנהגות הטבעית האישית. היסחפות לאן שלא מתאים לנו - תחשב בעייתית, ולכן אין ללכת אחר הלחץ החברתי. ובמילים שלך: שיחשבו מה שהם רוצים. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם