חולת פרקינסון שמסרבת לקבל עזרה מבחוץ

שלום, אמא שלי בת 63 חולת פרקינסון 17 שנה ומתמודדת עם זה בהרבה ספורט וכוח רצון חזק. כל השנים היא לדעתה עשתה למען אבא שלי ולמשפחה על חשבון עצמה. ( למרות שלטענתינו היא "טיפשה" שה"קריבה" לכאורה את עצמה ) אבא שלי בן 70 וכבר לא בריא כמו פעם. תמיד היה קצת שוביניסט ומפונק ועסוק הרבה בעבודה. אמא שלי צריכה עזרה בלהתלבש ( ואם לא תקבל עזרה היא יכולה להתקע לשעה ! ), להרים תחתונים בשירותים, לפעמים היא סתם ניתקעת בבית וצריכה יד. אבא שלי בחרדות מכך ומגבר שוביניסט הוא מוצא עצמו מלביש , מרים תחתונים מנגב טוסיק לפעמים. המצב גורם לו יותר ויותר כעסים והוא רזה נורא, הוא מקרין את זה לה והמצב של שניהם על הפנים. הצעתי לה שתבוא אחות בבוקר ובערב לעזור לה, אך היא מסרבת ובוכה נורא כשמציעים לה, אומרת שאבא שלי עוזר לה שתי דקות ביום והיא כל החיים עושה למענו ומבשלת לו. הבעיה היא שזה לא שתי דקות והיא לא רואה את המציאות נכון. לאחר ניסון לשכנע אותה לקבל עזרה היא בוכה ומצבה הגופני מתדרדר, היא אומרת שכאשר יהיה לה עזרה אז ה"גוף" שלה יתפנק ולא ילחם במחלה וזה יחמיר את מצבה. שאסור לה לוותר ולקבל עזרה. וטוענת שלא תבקש יותר מאבא ( מה שברור שלא יעבוד כי מצבה לא טוב ). אני מאוד דואגת, אם יכריחו אותה לקבל עזרה היא "תיגמר" ואם לא אבא שלי "יגמר" כיצד אפשר להתמודד עם זה מעבר לעזרה חיצונית ? הם ניסו פסיכולוג לפני שנתיים אבל לא עזר. התחושה שאמא לוקחת דבים מאוד קשה ואין לה שליטה על זה. הם יש ספרים בנושא ? כיצד היא תבין שזה גם לטובתה ? למי או למה אפשר לפנות לעזרה ? האם יש עוד פיתרונות ?