האהבה כואבת....

ד"ר יוסי שלום, אני בת 22 ונמצאת בקשר כמעט שנתיים עם בן גילי. יש בינינו אהבה גדולה ואנו חושבים על נישויאן בבוא העת. עברנו לגור יחד במרכז לא מזמן היות ושנינו לומדים באיזור. לפניו לא הייתי בקשר עם אף אחד, מהסיבה הפשוטה שלא הייתי מאוהבת, הוא גם הראשון שלי. אנחנו מכירים הרבה שנים, והוא חיזר אחרי כבר מהתיכון, אך אני לא נעניתי לחיזוריו משום שלא חשבתי שהוא רציני כלפי, היו לו הרבה "ידידות". אני זה גם הקשר הרציני הראשון שלו, והוא לא אהב אף אחת כמו שהוא אוהב אותי. לפני שהיינו בקשר, בעיקר בתקופת התיכון היה לי מעגל חברים קרוב, חברי ילדות בעצם שאת רוב זמנינו בילינו יחד. ביניהם היה לי חבר ילדות, שאנו מכירים אחד את השני מגיל 0, אפילו יש לנו יום הולדת באותו יום. חברי אהב אותי רוב שנות חברותינו, אך זו הייתה אהבת נעורים תמימה. לפני שלוש שנים היה בינינו קטע מיני, שלא נמשך הרבה זמן משום שלא רציתי לפגוע בחברות שלנו, על אף הפצרותיו שזה בסדר, וזה בלי רגש וללא מחוייבות. אני פשוט הרגשתי שאני מנשקת את אחי הקטן..... אחרי כן, דברים חזרו לקדמותם פחות או יותר. התחלתי לצאת עם בן זוגי, נקרא לו ג' והוא אף התחיל לצאת עם מישהי, שגם הם עד היום יחד. ג' חושב שמרגע שנכנסים לקשר מחייב יש לנתק כל קשר עם מישהו שהיה לך איתו משהו מיני, בין אם זה היה קשר עמוק או לא. כך הוא עשה, הוא בפירוש מחק את כל הידידות שלו והוא לא שומר איתן כלל על קשר. וזה בסדר גמור מצידו, זה לא חסר לו. ניסיתי להסביר לו שאצלי זה לא אותו דבר, מדובר במשהו אפלטוני לחלוטין לללא אינטרס מיני. מדובר בחברות של שנים. אך הוא לא מוכן להשלים עם העובדה שנהיה בקשר, זה בפירוש פוגע בו באופן שלא יאמן. העניין עלה כבר בתחילת הקשר שלנו ואני התחלתי להתרחק מחברי ולא ליזום מפגשים או שיחות, עד כדי כך שאפילו הוצאתי אותו מביתי כאשר הוא בא לבקר אותי בפתיע, וזאת משום שג' היה צריך לבוא ולא רציתי לפגוע בו ובקשר שלנו. כמובן שהתייסרתי וביקשתי את סליחתו לאחר מכן שהרי מאד פגעתי בו, אפילו ג' התקשר אליו וביקש סליחה כי הם גם רבו (זה אחרי התפרצות בכי שלי). כיום אנחנו לא בקשר טלפוני, לא נפגשים, רק נתקלים אחד בשני במקומות בילוי. חברתו אינה ליברלית במיוחד והיא הסיתה אותו נגדי ונגד מעשיי, מה שלא תרם לקשר שלנו. וגרם לו לעיתים להתנהג בהתנשאות במקרים בהם נפגשנו במקרה. ג' מצא את עצמו מתעניין בשלומו כאשר הוא לא מתנהג בנימוס. ניסיתי להסביר לו שזה נובע מחוסר בגרות ולא מרוע, כי חברי הוא באמת קצת ילדותי. אבל הוא לא מוכן להבין, הוא הרגיש מושפל ושאני לא אוהבת אותו מספיק. ביום כיפור האחרון חברי טילפן אלי (פעם ראשונה מזה זמן רב) ואיחל לי גמר חתימה טובה. ואני נהינתי לדבר עימו שהרי לא דיברנו זמן רב. נעזוב את זה שלאחר מכן גילית שהוא הרשה לעצמו לטלפן כאשר הוא היה בפרידה זמנית מחברתו :) סיפרתי זאת לג' כי אני לא מסתירה ממנו שום דבר וגם לא ראיתי בזה משהו שיש להסתיר. זה העכיר את מצב רוחו והעלה את הנושא שוב על אש גבוהה. כל מה שאני רוצה זה שאני ארגיש בסדר להתעניין בשלום חברי אם זה כאשר אני נתקלת בו ברחוב ואם זה כאשר אני מדברת עם מכרים משותפים. אני לא רוצה שדברים יחזרו לקדמותם כי זה לא הגיוני, חברי השתנה ולא בהכרח לטובה אך עדיין הוא חשוב לי. ואת זה ג' לא יכול לשמוע. הוא טוען, שאם משהו חסר לי בקשר, משהו שהוא לא יכול לתת לי בעצמו, אז טני יכולה לחזור למה שהיה לי קודם. הוא חושב, כי בני זוג צריכים למלא את החלל אחד של השני באופן שהם לא יצטרכו משהו מעבר, מחוץ לקשר. אולי הוא צודק, אני כבר לא יודעת......... אני אוהבת אותו בכל מעודי, ומיותר לציין שאני לא רוצה לחזור למה שהיה קודם, אני רוצה להיות איתלוף אבל יש לי עבר, עבר שאהבתי אותו ופרטים בחיי שאיני רוצה למחוק. מה לעשות? ניסיתי להסביר לו אבל אנחנו מוצאים את עצמינו רבים על כך כל כמה זמן וזה פשוט ממוטט אותנו נפשית.